תהליך הקדמת הבחירות דורש אישור של חוק מיוחד לפיזור הכנסת, שעובר מסלול הכולל הצבעה טרומית, דיון בוועדת הכנסת ושלוש קריאות במליאה. לב הדרמה מתרחש בוועדת הכנסת, שם נקבע התאריך המדויק בתיאום בין הקואליציה לאופוזיציה, תוך התחשבות במגבלות חוק יסוד: הכנסת המחייבות בדרך כלל קיום בחירות בתוך 90 עד 150 ימים. המועד הסופי נקבע תוך שקלול אינטרסים פוליטיים, אילוצי לוח שנה ואירועים ביטחוניים, כאשר כל צד מנסה למקסם את יתרונו האלקטורלי.
3+נכון להיום, האפשרות של פיזור הכנסת כבר במושב הנוכחי נמצאת על השולחן, כאשר השלבים הפרוצדורליים – מהנחת החוק ועד לקביעת יום הבוחר – הם אלו שיקבעו האם ישראל תלך לבחירות בזק בספטמבר או תמתין למועד מאוחר יותר. ההכרעה הסופית נמצאת בידי מליאת הכנסת, אך הדרך לשם רצופה בתחנות השפעה פוליטיות שבהן כל יום של כהונה עומד למכירה.
כדי להקדים את הבחירות, הכנסת אינה יכולה להסתפק בהצהרה, אלא עליה להעביר חוק מיוחד לפיזור הכנסת. התהליך מתחיל בהנחת הצעת החוק ובאישורו בקריאה טרומית. מיד לאחר מכן, החוק עובר לתחנה החשובה ביותר שלו: ועדת הכנסת.
3+ועדת הכנסת היא המקום שבו "נסגר" התאריך בפועל. לאחר שהצעת החוק עוברת בקריאה טרומית במליאה, היא עוברת לוועדה, שם נציגי הסיעות השונות מנהלים משא ומתן אינטנסיבי על התאריך המדויק. התאריך שנבחר בוועדה מוכנס כסעיף בתוך הצעת החוק, וזו חייבת לחזור למליאה ולעבור שלוש קריאות נוספות. ברגע שהחוק עבר בקריאה שלישית – המועד הופך לרשמי, סופי ובלתי ניתן לשינוי.
על פי חוק יסוד הכנסת, קיימות מגבלות זמן ברורות מרגע אישור החוק. ככלל, הבחירות צריכות להתקיים ביום ג' האחרון שלפני תום 90 ימים מיום אישור חוק ההתפזרות. עם זאת, המערכת הפוליטית מצאה גמישות בחוק: חברי הכנסת יכולים להסכים בחוק עצמו על תאריך אחר, אך נהוג שהתקופה נעה בין 90 ל-150 ימים מיום פיזור הכנסת. המטרה היא לאפשר לוועדת הבחירות המרכזית להיערך ללוגיסטיקה המורכבת.
3+קביעת מועד הבחירות היא משחק סכום אפס. למרות שההחלטה הסופית היא של המליאה, המועד מותנה בהסכמות בין קואליציה לאופוזיציה. בדרך כלל מנסים להגיע לתאריך מוסכם כדי להבטיח שהחוק יעבור ברוב גדול של 61 ח"כים לפחות.
במהלך המשא ומתן, הצדדים משקללים גורמים רבים: חגים, מועדים לאומיים, תקופות בחינות של סטודנטים או אירועים ביטחוניים ומדיניים ידועים מראש. הקואליציה תמיד יכולה למשוך את הזמן כדי 'להרוויח' עוד חודשי שלטון ולנסות לשפר את מצבה בסקרים. מנגד, האופוזיציה תעשה הכל כדי להקדים את המועד ככל הניתן כדי לנצל מומנטום פוליטי קיים.
3+כאמור, הדיון על פיזור הכנסת התעורר בעקבות משבר חוק הגיוס והצהרתו החריגה של הגר"ד לנדו, מנהיג עולם התורה הליטאי, כי "אין אמון בנתניהו" וכי יש לפעול לפיזור הכנסת בהקדם. מדובר בשינוי אסטרטגי של הסיעות החרדיות, שהיו עד כה "הבלוק" היציב ביותר של ראש הממשלה.
המשמעות של הליך פיזור הכנסת בעת הזו היא כניסה לתקופה של "שיתוק חקיקתי". ברגע שהחוק לפיזור הכנסת מונח על השולחן, הממשלה הופכת למעשה לממשלת מעבר, ויכולתה להעביר חוקים משמעותיים נפגעת אנושות.
עבור נתניהו, מדובר באיום על היכולת להשלים חקיקה בנושאי משפט ותקשורת שחשובים לבייס הימני. עבור החרדים, מדובר בצעד של "שבירת כלים" שנועד להבהיר כי ללא חוק גיוס, אין לממשלה זכות קיום. ההכרעה על התאריך – ספטמבר מול אוקטובר – תהיה המערכה האחרונה של הקואליציה הנוכחית.
