בואו נדבר רגע על פרשת זיו אגמון. קודם כל, בואו נעשה סדר: האיש הזה לא יכול להישאר דקה אחת נוספת בתפקיד ראש המטה בלשכת ראש הממשלה. עם סגנון דיבור כזה, הוא לא יכול לייצג את מדינת ישראל, ובטח שלא לקבל שום תפקיד רשמי. תודה, שלום וביי.
2+האמת היא שמהרגע הראשון שהוא דרך בלשכה, היה ברור שזו טעות. לי זה היה ברור. אי אפשר היה לתקשר איתו, אי אפשר היה לתקשר עם ראש הממשלה דרכו. הוא גרם נזק אדיר, גרם לאנשים לריב עם נתניהו – פשוט זוועה. זה היה עוד "פיגוע" שעשו לראש הממשלה כשמינו את האיש הזה לתפקיד. עכשיו, כשזה נגמר, אפשר לנשום לרווחה ולסגור את הפינה הזאת.
אבל מה שבאמת מדהים אותי זה לא אגמון, אלא ה"התרגשות" בשמאל. פתאום כולם שם נהיו שומרי הסף של העדה המרוקאית. פתאום "הלב נשבר" להם לשמוע התבטאויות כאלה. נו, באמת. כמה צביעות אפשר לבלוע?
2+אני רק מזכיר לאותם "מזדעזעים" שלפני כמה שבועות בסך הכל, אהוד ברק אמר ש"אולי לא היה צריך להביא כל כך הרבה מרוקאים" בקום המדינה, ושצריך "עליות יותר משובחות". ומה קרה אז? דממה. כולם סתמו את הפה. איפה היית אז, יאיר לפיד? איפה היית יאיר גולן?
ברק סרי, שפתאום כל כך "נפגע" עכשיו, הגן אז על אהוד ברק. בן כספית הסביר לנו ש"כולם מדברים ככה בחדרים סגורים". נעמה לזימי הגדילה לעשות והזמינה את ברק לוועדה בכנסת יום אחרי האמירות האלו. פתאום המרוקאים לא היו כאלה חשובים לכם, הא?
2+אבל כשזה מגיע מהצד הימני, פתאום כולם מתעוררים. פתאום שר המשפטים, יו"ר הקואליציה וכל חברי הכנסת של הימין "לא רואים בעיניים". פתאום אתם מדביקים את זה לכל הלשכה. "ככה מדברים שם", אתם אומרים.
אז חברים, תירגעו. טופז לוק מרוקאי, נתניהו מכבד את כולם, והימין יודע בדיוק מה אתם חושבים עלינו באמת – גם על ה"בוטנים" וגם על המרוקאים. אנחנו יודעים מה אתם אומרים בחדרים הסגורים שלכם בקיסריה ובצפון תל אביב. הצביעות הזאת כבר לא עובדת על אף אחד.
הכל ברור, הכל גלוי. אנחנו יודעים מי אתם.
