יעקב שקול, תושב ערד, שחזר בראיון אתמול (ראשון) לאמיר איבגי את רגעי הפגיעה הישירה בעיר בלילה שבין שבת לראשון. שקול, שנכח בביתו בזמן האירוע, מספר על הפער בין ההצהרות למציאות בשטח: "לדעתי היה פער יותר קטן ומצומצם מזמן ההתרעה לזמן האזעקה. היינו במרחב המוגן ופתאום אני שומע בום".
2+זירת הפגיעה: "חושך, גשם, עשן ואש"
עם קבלת האישור מפיקוד העורף, יצא שקול לשטח ותיאר זירה מורכבת וקשה: "היה חושך, גשם, המון המון בוץ, המון בלאגן, עשן ואש". לדבריו, הוא החל לקבל את הפצועים הראשונים מידי האנשים שהחלו לחלץ אותם מהמבנה.
"בהתחלה יוצאים הפצועים שנראים כפצועים קל", מתאר שקול. "חלקם מגיעים עם פגיעות חזה שהן בסוף קשות, אבל הם מצליחים להתהלך על הרגליים". הפגיעה התרחשה במוצאי שבת, בשעה שבה משפחות רבות היו בעיצומן של הכנות לשינה.
2+"מתגוררות כאן משפחות ברוכות ילדים. ילדים שעסקו באמבטיות ולהשכיב את הילדים, ורצו והתחילו לרדת לכיוון המרחבים המוגנים". שקול מדגיש את המורכבות המיוחדת של השכונה: "לרדת למרחב מוגן זו לא סיטואציה פשוטה, זה לא אבא-אמא-ילד, אלא לפעמים אמא עם ארבעה וחמישה ילדים. המקלט הוא מקלט משותף לכולם בבניינים האלה, והטיל פגש חלק מהאנשים בחדר המדרגות".
היום שאחרי: "מי שיצא עם גרב אחת, נשאר עם גרב אחת"
הטרגדיה האנושית בולטת במיוחד לנוכח אובדן הרכוש המוחלט של חלק מהתושבים. שקול מספר על מקרה שבו נכח בבית החולים: "שמעתי רופא אומר למישהו 'אוקיי, אתה משוחרר הביתה', והוא עונה לו: 'אני לא יודע איפה הבית שלי כי אין לי בית'. הרופא קצת החוויר, הוא לא ידע מה לעשות".
2+לדבריו, אנשים נותרו ללא חפצים בסיסיים ביותר: "אנשים נשארו בלי פיג'מה, בלי בגד, בלי נעליים. מי שיצא עם גרב אחת מהבית, נשאר עם גרב אחת. הגרב השנייה כבר לא תהיה לו".
"הערבות ההדדית בשיאה"
למרות הקושי הרב, ובמיוחד כשמדובר בימי ערב פסח ללא מערכת חינוך, שקול מציין לטובה את התגייסות הקהילה בערד. "כל אחד פתח את הבית שלו והכניס אנשים. להכניס הביתה ילדים עם משפחות אחרות בזמן שכולם מנקים ועושים את צורכי הפסח – זו בהחלט סיטואציה לא פשוטה, אבל אפשר לראות פה קהילה מדהימה שעוזרת אחת לשנייה".
