יש רגעים בהיסטוריה של מדינה שבהם היא מפסיקה להגיב ומתחילה להגדיר מחדש את גבולות הביטחון שלה ואת האופק של עתיד אזרחיה. מבצע "שאגת הארי" וחיסולו של חמינאי יחד עם הצמרת הצבאית האיראנית אינם עוד פעולה צבאית או עוד סבב. זהו רגע של שינוי משוואה.

במשך שנים ארוכות ישראל ניהלה מערכה מתמשכת, מלחמת התשה קשה ומסוכנת מול שלוחות התמנון האיראני בעזה, בלבנון,בעיראק בתימן וברחבי העולם. כולן זרועות פעילות, מופעלות, ממומנות ומוכוונות על ידי ראש נחש אחד בלב טהרן.
הטעות האסטרטגית ארוכת השנים לא הייתה בהיעדר יכולת היא הייתה בהיעדר יוזמה. איראן בנתה במשך עשורים מודל מתוחכם בו היא יצרה מעגל חנק סביב ישראל וניהול מלחמה משטחם של מדינות אחרות על מנת למנוע מישראל להגיב אל תוך שטחה .היא חימשה, כיוונה, הדריכה, מימנה והשאירה את עצמה מאחורי הקלעים תוך שהיא בונה את יכולת יום הדין – פצצת גרעין.

בשבעה לאוקטובר למדנו בדם כי אסור להפריד בין דיבור למעשה ומכאן הרגע ההיסטורי. יש מי שמזהירים כעת מפני “מלחמה אזורית” אולם צריך להרים את הראש מכובד האזהרות ולהישיר מבט אל גודל ההזדמנויות. מבצע "שאגת הארי" יוצר אפקט אזורי עמוק. בראש וראשונה הוא ימוטט כקלפי דומינו את ארגון החיזבאללה, את החות'ים ואת יתר הארגונים המהווים זרוע הקרקעית של איראן.
מדינות כמו ערב הסעודית ואיחוד האמירויות, שכבר זיהו את האיום האיראני כאיום משותף, יוכלו להעמיק שיתופי פעולה אזוריים גלויים יותר וציר של יציבות יכול להחליף ציר של טרור.

במשך שנים שילם האזור "מס אי־ודאות" כבד: פרמיית סיכון גבוהה, ביטוח ימי יקר, השקעות שנדחו ותשתיות שהוקפאו. החלפת המשטר האיראני משמעו שינוי אזורי דרמטי-ירידה בפרמיית הסיכון, חזרת הון זר והאצת פרויקטים אזוריים יצירת מסילת סחר אזרחית מהמפרץ לים התיכון ובניית מסדרונות לוגיסטיים, חיבור נמלים, קווי חשמל וגז כשישראל יכולה להיות צומת אסטרטגי ולא רק מוצב קדמי.
אולם חשוב לזכור כי במזרח התיכון ובמפרץ הפרסי אין מקום לאופוריה! הזדמנות כלכלית דורשת אקטיביות שתאפשר סדר יציב. מי שידע לבנות ציר אינטרסים ושיתופ פעולה אזוריים ימיר הישג ביטחוני למנוף של צמיחה היסטורית.
חשוב לזכור שנפילת משטרים באזורנו מעולם לא הייתה תהליך סטרילי, ואקום עלול לייצר כאוס. נשק מתקדם עלול לזלוג לארגונים או למדינות אחרות. מאבקי כוח פנימיים עלולים להצית מלחמת אזרחים ארוכה מה שמחייב לא רק לפגוע במשטר האיראני אלא גם לסלול את הדרך להנהגה חדשה.

המערכה מול איראן איננה אירוע יחיד העומד בפני עצמו, היא עלולה להיות תהליך ארוך של שינוי אזורי שתחילתו באיראן וסופו מי ישורנו. שינויים כאלה דורשים עמידות, רציפות יכולת השתנות מתמדת ובעיקר יוזמה.
ישראל נמצאת בנקודת זמן היסטורית. חיסולו של חמינאי איננו חיסולו של רעיון. האתגר האמיתי מתחיל ביום שאחרי. איראן ניצבת כעת בצומת דרכים היסטורי – בין המשך הקצנה וכאוס פנימי, לבין אפשרות לשינוי כיוון שיחזיר אותה אל הקהילה הבינלאומית ואל אחריות מדינתית. על ישראל לנצל את ההישגים של מבצע "שאגת הארי" בכדי להמשיך ולקדם עיצוב אזורי ותפיסה ביטחונית מפוכחת, הרואה במאבק נגד צירי טרור תנאי ליציבות אזורית, אך גם מזהה בהיחלשותם הזדמנות היסטורית לבניית סדר חדש המבוסס על ביטחון, שיתוף פעולה וצמיחה אזורית.
