סיפורו ההרואי של עוז דוידיאן, עורך דין ממושב מסלול, החל בבוקר שבעה באוקטובר בעקבות הודעה בקבוצת הווטסאפ המשפחתית. "אחותי כתבה שיש ילדים פצועים בחווה, אמרתי לה 'אין בעיה אני יוצא'" הוא מספר. בריאיון מיוחד אמש (ראשון) לתוכנית "פתחי את שי", שחזר את רגעי האימה והגבורה, וסיפר כיצד חילץ כ-120 מבלים משטח מסיבת הנובה – איתם הוא נמצא בקשר עד היום: "זה הילדים שלי".
4+דוידיאן שיתף כי בעברו, לא היה לוחם בשירות הצבאי. את היתרון בשטח שאב מהיכרות רבת שנים עם האזור: "לפני 30 שנה הקמתי חווה חקלאית ממש ליד פסטיבל הנובה. גרתי שם שנים, אני מכיר את השטח מכל הכיוונים". לאחר מותו של אביו, עזב את החווה והעביר אותה לניהולם של אחותו וגיסו.
לדבריו, בבוקר הטבח החליט לנסוע דרך השטחים – בכדי לחסוך זמן ולהגיע מהר יותר למי שהזדקק: "זה מה שהציל את החיים שלי". דוידיאן הוסיף כי התחמש באקדח ומחסנית אחת: "הספקתי להוריד מחבל. כשנגמרה לי התחמושת דרסתי 2 מחבלים". אחד מהרגעים הדרמטיים התרחש לקראת השעה 11:00, במהלך אחת מגיחות החילוץ, או כמו שהוא מכנה אותן – "הנגלות".
4+עוז הבחין בשני אנשים לבושי מדים ליד גופה של חייל: "הגעתי עם טנדר לבן, על אזרחי, עם זקן – מבחינתם אני מחבל. הייתי בטוח שהוא חובש". דוידיאן עצר לידם ושאל בתמימות בעברית: "מה קורה? יש פצועים?". התשובה שקיבל הקפיאה את דמו: "הוא ענה לי 'הם מתים' בערבית".
לאחר מספר שניות של תהייה, הבינו את המוצא אחד של השני – ואז החל הכאוס: "הוא קרא לכל המחבלים שהיו מסביב, הייתי לבד באוטו עם ניצול שאספתי בדרך. הוא לא ירה כי היה בהלם בהתחלה. כשהבין שאני יהודי לחצתי על הגז, ברחתי בין הגופות והמכוניות השרופות בזמן שכל המחבלים שהתאספו – ירו לכיווני".
4+פעולות החילוץ נמשכו לאורך כל היום, בעוד דוידיאן סיכן את חייו שוב ושוב: "כל פעם שיצאתי משם לא הייתי בטוח שנשרוד, עשיתי תמונת סלפי ונתתי את הטלפון (לניצולים) להתקשר". באחת מהנסיעות פנתה אליו ניצולה שניסתה להבין מי עומד מולה ומה מניע אותו להסתכן: "היא שאלה 'מי אתה?', אמרתי לה שאני מושבניק רגיל שבא לעזור". אך מבחינתה זה לא הסתדר, והיא הייתה בטוחה שמדובר באיש שב"כ.
עם רדת הערב, נאלץ להתמודד עם רגע קשה מנשוא: "ב-20:00 קיבלתי טלפון מאימא ששלחה אותי לחפש את הבן שלה. לא מצאתי אותו בחיים ולא ידעתי מה להגיד, אמרתי שאני לא בשטח. לא הייתי מסוגל להגיד לה שהוא לא בחיים". דוידיאן ציין כי עבד כמו מכונה במשך שעות רבות: "לא הייתי רעב, שלושה ימים לא אכלתי, יומיים לא שתיתי. לא רציתי לישון".
4+כשנגמר לו הדלק, וחזר הביתה – פגש את אשתו לראשונה לאחר שלא עדכן אותה במצבו לאורך כל היום. דוידיאן ציין שכחלק מיצירת הסרט "הרשימה של עוז", שעוסק במעשי הגבורה, חיפשו שיחות בינו לבין אשתו: "אמרתי להם 'לא דיברתי איתה', השיחות שלי היו 'עוז, יש יריות, אנחנו פה'". דוידיאן ציין כי הוא שומר על קשר הדוק עם הניצולים והניצולות: "זה הילדים שלי, בימים הראשונים הם פתחו קבוצת ווטסאפ".
ההשלכות הקשות על נפשו הגיעו חודשים לאחר פרוץ המלחמה: "לא ידעתי מה זה פוסט טראומה, חשבתי שהכול בסדר. ארבעה חודשים אחרי, בזמן שאני עדיין במילואים – קרסתי בשטח. חשבתי שזה אירוע לבבי כי הייתי בן 53 אז, ומעשן. זו הייתה הפעם הראשונה שפגשתי את הפוסט טראומה". דוידיאן הרגיע והבהיר בקצרה: "מטפלים בי".
4+כשנשאל מדוע לא הדליק משואה ביום העצמאות, בעוד קרוב משפחתו רמי כן, השיב: "יש ועדה בראשותה של השרה מירי רגב, אף אחד לא יודע מי יושב בה ומה הקריטריונים. משואה זו תעודה של מדינת ישראל ליום הקשה הזה, להנצחה ולגבורה. לא רק לניצולים החיים אלא גם לאלו שלא הספקתי אליהם".
