לפי נתוני מחקר חדש שפורסם בכתב העת המדעי "Frontiers in Psychiatry", התקפי חרדה הם תופעה נפוצה הרבה יותר ממה שנהוג לחשוב. תחושות פתאומיות של פחד, דופק מואץ, סחרחורת וקוצר נשימה משפיעות על מיליוני אנשים ברחבי העולם. לפי הנתונים, יותר מ-28% מהמבוגרים יחוו לפחות התקף חרדה אחד במהלך חייהם, וכ-2%-3% מהאוכלוסייה סובלים מהתקפי חרדה חוזרים המוגדרים כ"הפרעת פאניקה".
4+
הטיפול המקובל כיום בהפרעה כולל טיפול קוגניטיבי-התנהגותי ולעיתים גם תרופות נוגדות דיכאון. המחקר החדש מציע תוכנית חלופית מפתיעה, פשוטה וזולה: פעילות גופנית קצרה ואינטנסיבית.
המחקר נערך בברזיל על ידי צוות מאוניברסיטת "סאו פאולו", בהובלת החוקר ריקרדו ויליאם מואטרי. לדברי החוקרים, אימונים קצרים של מאמץ גופני גבוה יכולים לשמש כצורת טיפול המכונה "חשיפה אינטרוספטיבית" – טכניקה מוכרת ב-"CBT", שבה המטופל נחשף באופן מבוקר לתחושות גופניות המזכירות התקף חרדה, כמו דופק מואץ או סחרחורת, כדי לשבור את מעגל הפחד.
4+במסגרת המחקר השתתפו 102 מבוגרים שאובחנו עם הפרעת פאניקה. המשתתפים חולקו לשתי קבוצות במשך 12 שבועות: קבוצה אחת ביצעה תוכנית אימונים גופנית, והשנייה עברה תרגילי הרפיה. אף אחד מהמשתתפים לא קיבל טיפול תרופתי במהלך הניסוי.
תוכנית האימונים כללה מתיחות, הליכה של 15 דקות, ולאחר מכן בין סט אחד לשישה סטים של ריצה בעצימות גבוהה למשך 30 שניות, עם התאוששות של ארבע דקות וחצי בין הסטים. בסיום – הליכה נוספת של 15 דקות. האימונים התקיימו שלוש פעמים בשבוע, וכל המשתתפים חוברו למדדים ביומטריים לניטור תגובות הגוף.
4+לעומתם, משתתפי קבוצת ההרפיה ביצעו תרגילים של כיווץ והרפיית שרירים.
ההשפעה נמדדה באמצעות סולם פאניקה ואגורפוביה הכולל 13 שאלות להערכת חומרת ההפרעה, לצד דיווחים אישיים על תדירות ועוצמת התקפי החרדה. התוצאות היו ברורות: בשתי הקבוצות נרשמה ירידה ברמות החרדה, הדיכאון וחומרת ההתקפים לאורך 24 שבועות.
עם זאת, בקבוצת הפעילות הגופנית נצפתה ירידה חדה ומשמעותית יותר – הן בציוני המדד והן בתדירות ובעוצמת התקפי החרדה. ממצא מעניין נוסף היה רמת ההיענות: המשתתפים בקבוצת האימונים דיווחו כי נהנו יותר מהטיפול בהשוואה לאלו שביצעו תרגילי הרפיה – נתון שעשוי להעיד על סיכוי גבוה יותר להתמדה בטיפול לאורך זמן.
4+לדברי מואטרי, "אנשי מקצוע בתחום הבריאות יכולים לאמץ פעילות גופנית אינטנסיבית וקצרה ככלי טיפולי טבעי ובעלות נמוכה". יתרון נוסף, לדבריו, הוא שהאימון אינו מחייב מסגרת קלינית וניתן לשלבו בקלות בשגרת החיים – מה שמקרב את ההתמודדות עם תסמיני החרדה למציאות היומיומית של המטופלים.
החוקרים מציינים כי השיטה עשויה להשתלב גם במודלים טיפוליים רחבים יותר להפרעות חרדה ודיכאון – ומציעים כיוון חדש ומעשי להתמודדות עם אחת התופעות הנפשיות השכיחות של העידן המודרני.
