הודעת ההתפטרות של הפרקליטה הצבאית הראשית, יפעת תומר-ירושלמי, התקבלה בברכה על ידי שר הביטחון ישראל כ"ץ, אך היא אינה יכולה לסמן את סוף הפרשה. למעשה, היא חייבת להיות יריית הפתיחה לחקירה עמוקה וחסרת פשרות, כזו שלא תעצור באף דרג.
על בסיס דברים שנאמרים לי על ידי בכירים בצה"ל, לא יהיה מנוס מלחקור את כל מי שהיה מעורב בפרשה הזו, ובפרט את שני האנשים שהיו במוקד קבלת ההחלטות באותה תקופה: הרמטכ"ל הרצי הלוי ודובר צה"ל דניאל הגרי. מדובר בשני אישים שהיו קרובים מאוד זה לזה, וסביר להניח שהאמת המלאה הייתה ידועה להם. על פי אותם גורמים, קיים חשד סביר שהשניים ידעו בזמן אמת, או סמוך מאוד להדלפת הסרטון משדה תימן, כי הפצ"רית עומדת מאחורי המעשה, אך בחרו להסתיר זאת.
1+השאלות חייבות להישאל: האם הם היו בסוד העניינים? האם ידעו על ההדלפה בזמן אמת והעלימו עין? אלו שאלות שאי אפשר להשאירן תלויות באוויר. חקירה חיצונית ובלתי תלויה חייבת לבדוק זאת.
אך הפרשה הזו גדולה יותר מסרטון אחד שהודלף. קולות של בכירים בצה"ל דורשים כעת "בדק בית" יסודי, לא רק על פרשת שדה תימן, אלא על שורה ארוכה של פרשות שהתרחשו תחת הפרקליטות הצבאית בשנים האחרונות. פרשות שהעלו "ריח רע", כהגדרתם, והותירו שאלות קשות סביב התנהלות המערכת המשפטית בצבא, הן באירועים מבצעיים והן באירועים אחרים.
1+סימן שאלה מטריד נוסף עולה בהקשר רגיש אחר: הקשר בין הפצ"רית ליועצת המשפטית לממשלה. הפצ"רית הייתה זו שקיבלה את ההחלטה לסגור את התיק נגד בנה של היועמ"שית. אין מנוס מלשאול, גם אם בזהירות המתבקשת, האם התקיים כאן קשר של "תן וקח"? אין כאן קביעה נחרצת, אלא שאלה מהדהדת שחייבת להיבדק כדי להסיר כל צל של ספק מהתנהלותן של שתי המערכות.
התפטרות הפצ"רית היא צעד הכרחי, אך היא רק קצה הקרחון. כדי להשיב את האמון במערכת הצבאית והמשפטית, נדרשת חקירה שלא תחשוש לבדוק את הדרגים הבכירים ביותר. הציבור ראוי לקבל תשובות, והאמת חייבת לצאת לאור.
