עתירה חריפה הוגשה לבג"ץ בדרישה לשים סוף למימון הציבורי של הגנת הפצ"רית המודחת יפעת תומר-ירושלמי. חוג הפרופסורים לחוסן לאומי ושורה של פרופסורים דורשים מבג"ץ להורות על הפסקה מיידית של מימון עורכי הדין המייצגים אותה באמצעות מערך המילואים של הסנגוריה הצבאית – ואף לבחון את השבת הכספים שכבר הוצאו מקופת המדינה.
במוקד העתירה עומדת מציאות מקוממת שעליה מצביעים העותרים: תומר-ירושלמי כבר הודחה משורות צה"ל, אך לפי תשובת צה"ל שעליה הם מסתמכים, היא ממשיכה להיות מיוצגת בידי סנגורים בשירות מילואים פעיל, המתוגמלים מכספי הציבור. חמור מכך, באותה תשובה מסר צה"ל כי "אין בידינו כל מידע בנוגע לסכומים הכוללים של תגמולי המילואים המשולמים למשרתי המילואים".
הקלטת ה"מבושלת" – והמחיר ששילמה ישראל
העתירה מגיעה על רקע פרשת הדלפת הסרטון משדה תימן, שעמדה במוקד סערה ציבורית ובינלאומית. תומר-ירושלמי הודתה במכתב ההתפטרות שלה כי היא זו שאישרה את הוצאת החומרים לתקשורת וכי היא נושאת באחריות לכך. בעקבות הפרשה נפתחה חקירה פלילית, ובהמשך החליט הרמטכ"ל אייל זמיר על הדחתה מצה"ל.
העותרים עצמם מתארים בעתירה את החומר ששודר בפרשת כוח 100 כקלטת "מבושלת", שלטענתם הציגה באופן כוזב את לוחמינו כמי ש"פגעו מינית" במחבל נוח'בה. לדבריהם, הפרסום לא נותר בגבולות החקירה הצבאית, אלא גרם נזק מדיני, ביטחוני ותדמיתי קשה לישראל וללוחמיה ועורר גל של שנאה והתקפות אנטישמיות נגד ישראל ויהודים ברחבי העולם.
הטיוח ממשיך: שופטת בג"ץ דחתה דיון נוסף בפרשת הפצ"רית
אלא שכעת, חודשים לאחר שתומר-ירושלמי כבר אינה חלק מצה"ל, הציבור ממשיך, לפי העתירה, לממן את ההגנה המשפטית שלה. העותרים מכנים את המשך מימון הגנתה האישית "צ'ק פתוח", וטוענים כי הקצאת משאבים ציבוריים למי שאינה עוד בשורות הצבא נעשית בחוסר סמכות, פוגעת בעקרון השוויון וחותרת תחת אמון הציבור ברשויות החוק.
לא רק לעצור את המימון – גם להחזיר את הכסף
העתירה אינה מסתפקת בדרישה לסגור את הברז מכאן ולהבא. העותרים מבקשים מבג"ץ להורות לסנגוריה הצבאית להסביר מדוע תומר-ירושלמי לא תחויב להשיב לקופה הציבורית את מלוא השווי הכספי של ימי המילואים, התגמולים ושעות העבודה שהושקעו בייצוגה.
הדרישה מתייחסת לכל הפחות לתקופה שמאז השעייתה ב-29 באוקטובר 2025 והתפטרותה יומיים לאחר מכן, ולחלופין – ממועד הדחתה הסופית מצה"ל ב-26 במאי 2026 ועד להפסקת הייצוג בפועל.
לוחמי כוח 100 תובעים את הפצ"רית, היועמ"שית וערוץ 12
לטענת העותרים, מדובר בכסף שלא בהכרח יהיה אפשר להשיב לאחר מעשה. עורכי הדין משרתים במילואים, ימי השירות מבוצעים והתשלומים מועברים – ולכן כל יום שבו בג"ץ אינו עוצר את המימון עלול להגדיל את ההוצאה מהקופה הציבורית. בשל כך הם מבקשים גם צו ביניים מיידי, שיורה להפסיק את המימון ולהימנע מאישור ימי מילואים נוספים לצורך הגנתה עד להכרעה בעתירה.
מי בכלל החליט שהיא זכאית?
אחד החלקים המשמעותיים בעתירה נוגע לשאלה בסיסית עוד יותר: מכוח מה ממשיכה הפצ"רית המודחת לקבל את הייצוג הזה? העותרים מנתחים שורה של סעיפים בחוק השיפוט הצבאי וטוענים כי גם אם החוק מוסיף לחול על אדם בנוגע לעבירה שביצע בעת שהיה חייל, אין פירוש הדבר שקיימת זכאות אוטומטית לכך שהצבא ימשיך לממן את הגנתו לאחר שעזב את השירות.
לשיטתם, מאז הדחתה ב-26 במאי תומר-ירושלמי אינה עוד "חיילת", ולכן נדרש מקור סמכות מפורש כדי להמשיך ולהוציא כספי ציבור להגנתה – מקור שלטענתם אינו קיים. לכך מצטרפת טענתם שהחקירה הרלוונטית כבר הסתיימה ושלא מתנהל בעניינה הליך פלילי פעיל בבית דין צבאי, כך שגם המסלולים בחוק המסדירים ייצוג בזמן חקירה או בהליך צבאי אינם יכולים, לטענתם, להצדיק את המשך המימון.
"מסלול VIP" לבכירים?
העותרים מעלים גם טענה חריפה של יחס מועדף. לדבריהם, בעוד חיילים זוטרים נאלצים לעיתים להסתפק בייצוג של עורכי דין בשירות סדיר או קבע ואף לשאת בעצמם בעלויות הגנתם, לטובת תומר-ירושלמי הועמדה "סוללת הגנה פרטית ויקרה" המורכבת ממספר סנגורי מילואים בכירים. את המצב הם מכנים בעתירה "מסלול VIP".
לכך מצטרפת טענה לניגוד עניינים מוסדי. תומר-ירושלמי עמדה בראש מערכת אכיפת החוק בצה"ל, ואילו הייצוג שממומן עבורה כיום ניתן באמצעות המערכת הצבאית. העותרים טוענים כי הדבר יוצר מראית עין חמורה של יחס מיוחד לבכירי המערכת ופוגע באמון הציבור, ובפרט באמון הלוחמים ומשפחותיהם, במערכת אכיפת החוק הצבאית.
כמה זה עולה? אפילו בצה"ל לא יודעים
העתירה מעלה גם שאלה מטרידה של שקיפות: לא רק כמה כסף הציבור כבר הוציא, אלא מי החליט שתומר-ירושלמי זכאית לו, לפי אילו כללים ומדוע אותם כללים אינם גלויים לציבור.
העותרים דורשים מבג"ץ לחייב את הסנגוריה הצבאית לפרסם את הקריטריונים שעל פיהם מוענק ייצוג משפטי במימון ציבורי, ובפרט את התנאים להקצאת סנגורי מילואים בכירים מהשוק הפרטי. אם קריטריונים כאלה כלל אינם קיימים, הם מבקשים לקבוע כללים "אחידים, ברורים ושוויוניים" שיחולו על קצינים בכירים ועל חיילים זוטרים כאחד.
הדרישה מקבלת משנה תוקף לנוכח תשובת צה"ל שלפיה אין בידיו מידע על הסכום הכולל של תגמולי המילואים ששולמו. העותרים תוהים כיצד ייתכן שהמערכת שמזמנת את עורכי הדין למילואים, מוציאה את צווי הגיוס ומאשרת את ימי השירות – אינה יודעת לומר כמה עולה בפועל ההגנה המשפטית של הפצ"רית המודחת.
וכעת המבחן עובר לבג"ץ
בסופו של דבר, העתירה מניחה לפתחם של שופטי בג"ץ שאלה פשוטה: האם המדינה יכולה להמשיך לממן באמצעות כספי הציבור את הגנתה המשפטית של קצינה שכבר הודחה מהצבא, גם כאשר העותרים טוענים שאין לכך עוד מקור סמכות בחוק – ואפילו העלות המצטברת של המימון אינה ידועה?
העותרים מזהירים כי המתנה עד להכרעה הסופית עלולה להפוך את הדיון לתיאורטי בחלקו: הכספים ימשיכו לצאת, ימי המילואים ימשיכו להיצבר, ואם יתברר לבסוף שהמימון נעשה שלא כדין – "לא ניתן יהיה להשיב את הגלגל לאחור". לכן הם דורשים מבג"ץ להתערב כבר כעת ולעצור את המימון עד לבירור העתירה.
וברקע: המחלוקת על הכספים שמגיעים לה מצה"ל
העתירה מצטרפת למחלוקת רחבה יותר סביב ההשלכות הכספיות של הדחת תומר-ירושלמי. במסמך עצמו מדגישים העותרים כי למרות הדחתה נותרו בידיה, לטענתם, זכויות לפנסיה תקציבית של עשרות אלפי שקלים בחודש, ולצדן נמשך גם מימון הגנתה המשפטית באמצעות כספי הציבור.
כ"ץ לזמיר: "יש לשלול את כל הזכויות מהפצ"רית המודחת"
העותרים אף טוענים כי עומדים לרשותה אמצעים כלכליים עצמאיים הנובעים מתנאי פרישתה, ולכן הפסקת המימון הציבורי לא תמנע ממנה להמשיך להיות מיוצגת בידי עורכי הדין שבהם תבחר – אלא תחייב אותה לשאת בעלויות בעצמה, כפי שנדרש מאזרח מן השורה.
כעת, לצד הוויכוח על תנאי הפרישה והכספים המגיעים לה בעקבות סיום שירותה, העתירה מציבה שאלה נוספת בפני בג"ץ: מדוע משלם המסים צריך להמשיך ולשאת גם בעלויות עורכי הדין של הפצ"רית המודחת? העותרים מבקשים לעצור את המימון כבר עכשיו, לחשוף את הקריטריונים שאפשרו אותו – ולבחון את השבת הכספים שכבר יצאו מהקופה הציבורית.
