שנת 2013 הייתה השנה הראשונה בה עבדתי כאיש קריאייטיב בבחירות. זה היה במסגרת שת"פ עם משרד היח"צ זליגר שומרון, שייצגו את זבולון אורלב. הגענו למקום שני המכובד (זה מצחיק, כי היינו רק אנחנו ובנט), ומאז ועד היום, הייתי שותף בכל מערכות הבחירות בישראל, ברמה הארצית וברמה המוניצפלית. נתתי שירותי קריאייטיב לעשרות מתמודדים ומפלגות, ובין לבין, עבדתי בקמפיינים פוליטיים "אד-הוקיים" מפלגתיים וחוץ מפלגתיים.
בתור איש קריאייטיב, אני נותן שירות החל משלב הרעיון, הקונספט הכללי, דרך יצירת שם, סלוגן, מיתוג, עיצוב, יצירת שפה עיצובית, כתיבת תסריטים, הפקת ועריכת סרטוני רשת, יצירת מודעות און ואופליין, רדיו וגרפיקה כללית לכל המדיות.
2+ולמה אני מספר לכם את כל זה? כי אנחנו לקראת בחירות 2026, וישראל למודת מערכות הבחירות, עדיין לא מבינה לגמרי איך עובדת מערכת פוליטית מצד הקמפיינרים ואיך נראה מבפנים מפעל הנקניקיות. יש לציין, שאני מת על נקניקיות, ואני גם אוהב להכין. מבחירת הבשר, השומן והיחס ביניהם, התבלינים ומידת חריפותם, הטחינה, הניקנוק והצלייה – נקניקיות זה אושר וקריאייטיב זה אושר.
בכל מקרה, בקמפיינים פוליטיים ובכלל, יש שיטה ויש דרך. החל מאסטרטגיה הנובעת מסקרי עומק ורוחב, מטרות על ומטרות משניות. דרך הצבת יעדים וניתוח קהלי יעד. כתיבת וחידוד מסרים, אסטרטגיית ותקצוב מדיה, שטח ומתנדבים ובסוף בסוף יש את הקריאייטיב.
2+אנשי הקריאייטיב לוקחים את כל הנזכר לעייל ומעבדים אותו לכדי תוצרים שמגלמים בתוכם רבדים של משמעויות להעברת המסרים לקהלי היעד בצורה הטובה ביותר, שתשפיע על קהלי היעד ובכך תביא להצלחה בקמפיין.
אז לקראת הבחירות, החלטתי להאיר לכם קצת את העולם החשוך הזה, שבו יושבים מספר לא גדול של אנשים, וקובעים מה תחשבו, איך תחשבו, מה תשמעו בחדשות, מה תגידו ואיך, על מה תדברו עם חברים שלכם ובאילו מילים בדיוק, עם איזה צבע תלכו – וכל זה, בזמן שאתם חושבים שאתם חכמים, מוסריים, צודקים ויפים.
בסדרת הטורים הללו ב-C14, אנסה לחשוף בפניכם את כל השיטות, צורת העבודה, השלבים השונים, המשפך השיווקי, ניתוח תוצרים והנדסה לאחור של קמפיינים, כדי שנבין מה רוצים מחיינו, ואיך מנסים להשפיע עלינו.
2+קצת קשה לקבל את העובדה הזו, שאנשים שולטים לכם במחשבות לאורך היום, אבל כל דבר שאתם עושים, אוכלים, שותים, לובשים, רואים, צורכים וצורחים, עבר דרך מפעל נקניקיות זה או אחר.
בסרט "השטן לובשת פראדה", מריל סטריפ, שמגלמת את עורכת מגזין האופנה הנחשב, מסבירה למתמחה החדשה, איך הסווטשרט הכחול שאותה המתמחה לובשת, נבחר על ידי אותה העורכת, בחדר הזה לפני חמש שנים (חפשו ביוטיוב. קטע מעולה), בעוד אותה המתמחה חשבה שהיא מצאה ובחרה לבד סוודר בעל צבע שהיא אוהבת.
וזה נכון לדעות פוליטיות, לאוכל, לאופנה ולכל אספקט בחיים שלנו. יושבים קבוצת בעלי אינטרסים, תודעתיים, מסחריים או פוליטיים, ומהנדסים את צורת החשיבה וההתנהגות שלנו, בטפטוף מדויק דרך פרסומות, מודעות, שלטים, אנשי תקשורת, אנשי ציבור, משפיעני דעת קהל, אנשי יחסי ציבור ועוד.
ודאי שלכתחילה לכל אחד מאיתנו יש לנו את הבסיס הראשוני שממנו אנחנו יוצאים, התודעה הבסיסית שלנו, החינוך, הדעות הפוליטיות והאמונות שלנו. אבל לרוב, אנשים לא רוצים לחשוב. לחשוב זה קשה. אנחנו יצורים חברתיים, ואנחנו רוצים להשתייך לקבוצה. יתר על כן, אנחנו רוצים שכולם ידעו איזו קבוצה אנחנו. על ידי סמלים, אייקונים, מילות קוד, סגנון בגדים וכיו"ב, אנחנו ממצבים את עצמנו מבלי לטרוח. לא צריך לחשוב הרבה, לא צריך להשתמש בחשיבה מורכבת.
ובדיוק בשל העובדה הזו, אנשים כמוני טורחים עבורכם, ואתם אוכלים את הנקניקיות.
