מחקר חדש שפורסם ב-Journal of Archaeological Science מאוניברסיטת אברסטווית' חושף ראיות המהוות מפתח לפתרון התעלומה בת מאות השנים סביב סטונהנג'. חוקרים קבעו כי קהילות ניאוליתיות היו אחראיות להובלת "סלע ניואל", סלע בגודל כדורגל, למישור סליסברי בווילטשייר, ובכך פתרו מחלוקת מדעית ארוכת שנים בנוגע לשאלה האם האבנים בסטונהנג' הובלו על ידי בני אדם או על ידי קרחונים לפני כ-5,000 שנה, כך פורסם היום (חמישי) בניו יורק טיימס.
הסלע, שהתגלה ב-1924 על ידי קולונל ויליאם האולי במהלך חפירה בסטונהנג', זוהה כריאוליט מנוקד, ועל פניו שכבה עשירה בסידן פחמתי. פרופסור ריצ'רד בווינס וצוותו השוו את הסלע לאבנים ממחשוף קרייג רוס-י-פלין בהרי פרסלי בוויילס, במרחק של למעלה מ-200 ק"מ.

ניתוח כימי גילה התאמה מדויקת בכמויות התוריום והזירקוניום בין הסלעים, מה שתומך בתיאוריה כי האבנים הובלו על ידי בני אדם ולא נפוצו על ידי קרחונים, שכן במקרה כזה היו נמצאים שברים דומים ברחבי מישור סליסברי.
המחקר גם חשף כי אבן נוספת, Stone 32d, שהייתה נחשבת בעבר לדולריט מנוקד, היא למעשה ריאוליט מנוקד, בדומה לסלע ניואל. ממצא זה מחזק את הטענה כי רבים מהמגליתים בסטונהנג', בניגוד לסרסנים המקומיים הגדולים, הובאו מוויילס במאמץ אנושי מרשים.

המחקר דוחה את תיאוריית הקרחונים, שנתמכה על ידי הגיאולוג ד"ר בריאן ג'ון, שטען כי סלע ניואל נושא סימני שחיקה קרחונית. צוותו של בווינס טען כי אין ראיות התומכות בתיאוריה זו, וכי ריכוז האבנים בסטונהנג' בלבד מעיד על הובלה מכוונת על ידי בני אדם.
למרות האישור כי קהילות ניאוליתיות הזיזו אבנים במשקל של עד 3.5 טון, ואף עד 40 טון במקרה של הסרסנים, הטכניקות המדויקות נותרות לא ידועות. החוקרים מציינים כי עמים ילידים השתמשו בחבלים, מזחלות עץ ומסילות להובלת אבנים כבדות, טכנולוגיות שהיו זמינות בתקופה הניאוליתית.

המחקר מדגיש כי הובלת האבנים, אף שהייתה מאתגרת, הייתה אפשרית, ומספק תובנות חדשות על היכולות ההנדסיות של קהילות ניאוליתיות שהקימו את האנדרטה האייקונית.
