"לכל זמן ועת תחת השמים". מלחמת ישראל-איראן הגיעה בטיימינג מדויק. לא רק מהצד הצבאי, דמיינו מה היה קורה אם סינוואר היה מחכה לתוכנית המקורית של ציר הרשע וכו'. גם לא רק מהצד הבינלאומי, דמיינו מה היה קורה עם קמלה האריס הייתה נשיאת ארה"ב וכו', גם לא רק מהצד הפוליטי, דמיינו מה היה קורה אם יאיר לפיד היה כעת ראש ממשלה וכו' – אלא בעיקר מהצד הנפשי-רוחני.
אולי לא שמנו לב, אבל אנחנו לאחר חמש שנים דחוסות באתגרים שהכינו אותנו בדיוק לרגע הבלתי נמנע של מלחמה קיומית:
- תש"פ-תשפ"ג – מגפת קורונה. חוסן נפשי מול משבר רחב היקף; התרגלות לסגר ולשיבושים ארוכים; שליטה בדמיונות ובהזיות.
- תשפ"ג – התמודדות מול כוחות הדיפ-סטייט שחשפו עצמם. פיתוח מערכות תקשורת ותודעה של חוסן לאומי; ניצני החלפת אליטות במערכות קריטיות.
- תשפ"ד-תשפ"ה – מלחמת חרבות ברזל. חיסול חגורת האש סביב ישראל; הבאת המוכנות הצבאית; האזרחית והנפשית לנקודת המקסימום.
כל אלה באים כמובן על גבי שבעים ושבע שנות מדינת ישראל ועל גבי שלושת אלפים שנות ההיסטוריה והמסורת היהודית.
נכון יש כאבים, יש נפגעים, ויש עוד אתגרים לפנינו, אבל הקב"ה הוא "בעל מלחמות, זורע צדקות, מצמיח ישועות". אנחנו מגיעים מוכנים בדיוק לרגע הזה. ב"ה.
