האנומליה של גל"צ היא אירוע כמעט חסר תקדים, בוודאי בעולם הדמוקרטי, ויש לסיים אותה באמצעות סגירת התחנה או הפרטתה. לצד גלי צה"ל, תחנות רדיו צבאיות שמשדרות תכנים אקטואליים ופוליטיים לציבור הרחב קיימות בצפון קוריאה, איראן, מצרים ורוסיה – אך לא באף מדינה דמוקרטית, למיטב ידיעתי.
בעוד שלוחם שסיכן את חייו במשך שנים של פעילות שוחקת משתחרר מהצבא ונאלץ לעבוד בתחנת דלק, חברו ש"שירת" בגל"צ מתחיל מייד בקריירה עיתונאית נחשקת.
אנשי גל"צ לא באמת משרתים בצבא ותרומתם לביטחון המדינה אינה קיימת – הם משרתים את עצמם בלבד כאשר הם רוכשים הכשרה במקצוע נחשק על חשבון המדינה.
לכך מתווסף חטא על פשע, כאשר בניגוד לחרדים שאינם משרתים, אי השירות של בוגרי גל"צ מקבל חותמת כשרות מזויפת של המדינה שמאפשרת להם לטעון כי שירתו בצבא וליהנות מההטבות הנלוות לכך ומהיעדר הסטיגמה של משתמטים, אף שבאופן מהותי, כאמור, הם שירתו את עצמם בלבד.
לאחר שחרורם הם מציפים את מערכות כלי התקשורת, ומאחר שרובם מגיעים מתפיסה פוליטית שמזוהה עם השמאל, התהליך הזה תורם תרומה משמעותית להטיה השמאלית של רוב כלי התקשורת במדינה, באופן שאינו משקף את עמדות הציבור.
כשדוד בן גוריון אישר בממשלה את הקמת גלי צה"ל החזון שלו היה של תחנה חינוכית אשר תחזק את רוח הלחימה של צה"ל. גל"צ של ימינו היא תחנה פוליטית שמפיצה תבוסתנות, ועוסקת מדי יום בפגיעה במורל של חיילי צה"ל במסגרת רצועות שידור מרכזיות.
במדינה דמוקרטית אין מקום לתחנת רדיו צבאית שעוסקת בפוליטיקה – לא מימין ולא משמאל. גל"צ היא גרוטסקה ערכית ואנטי-דמוקרטית שיש לסגור או להפריט.
