פסק הדין החריף שניתן בתביעתו של אפי נוה נגד העיתונאית הדס שטייף ומדינת ישראל העלה שאלה נוספת: מי ישלם בפועל את מאות אלפי השקלים שנפסקו לטובתו של יו"ר לשכת עורכי הדין לשעבר – שטייף מכיסה הפרטי, או המדינה, כלומר הציבור?
בפסק הדין קבע סגן נשיא בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, השופט אורן שוורץ, כי שטייף הייתה "הגורם המתווך והמחולל" של הליך הפגיעה בפרטיותו של נוה, וכי התנהלותה הייתה בעלת "נופך פלילי" בהקשר לחוק המחשבים ולחוק האזנת סתר. אלא שלצד הקביעות הקשות נגד שטייף, בית המשפט קבע כי גם המדינה, באמצעות גלי צה"ל, נושאת באחריות שילוחית למעשיה.
בפסיקת בית המשפט נקבע כי שטייף והמדינה ישלמו לנוה "ביחד ולחוד" סכום של 450 אלף שקלים בגין אירוע הטלפונים והפגיעה בפרטיות. גם בהוצאות המשפט הנלוות לחלק זה של התביעה נקבע כי יישאו השתיים ביחד ולחוד.
המשמעות היא שבית המשפט לא חילק את 450 אלף השקלים בין שטייף למדינה ולא קבע שכל אחת מהן תשלם מחצית. שתיהן חבות כלפי נוה בסכום, ואופן חלוקת הנטל הכספי ביניהן אינו נקבע בפסק הדין.
ל-C14 נודע כי בשלב זה גם בגלי צה"ל עדיין לא יודעים באופן סופי כיצד תתבצע החלוקה ומי יישא בפועל בכל אחד מרכיבי התשלום. גם שטייף עצמה טוענת כי גל"צ לא תשלם עבורה את מלוא סכום הפיצוי.
עם זאת, ההערכה בשלב זה היא כי שטייף תידרש לשאת מכיסה בחיובים האישיים והנפרדים שהוטלו עליה, המסתכמים בכ-120 אלף שקלים, בעוד שעיקר הפיצוי בגין הפגיעה בפרטיות עשוי להיות משולם על ידי המדינה. יודגש כי החלוקה טרם נקבעה סופית.
למה המדינה בכלל צריכה לשלם?
בית המשפט קבע כי אנשי גלי צה"ל האחרים לא ידעו בזמן אמת כיצד השיגה שטייף את החומרים מתוך הטלפונים של נוה. השופט אף דחה את הטענה שלפיה גל"צ אישררה את הפריצה וקבע כי לא הוכח שהתחנה ידעה על הדרך הפסולה שבה הושג המידע. למרות זאת, השופט קבע כי המדינה נושאת באחריות שילוחית למעשיה של שטייף משום שהפעולות נעשו במסגרת עבודתה כעיתונאית בגלי צה"ל.
לפי פסק הדין, המטרה המרכזית של שטייף לא הייתה עצם ביצוע המעשה בעל הנופך הפלילי, אלא השגת מידע לצורך תחקיר עיתונאי בתחום הפלילים והמשפט – התחום שעליו הייתה מופקדת במסגרת עבודתה. "האמצעים הפסולים – הפריצה למכשירי הטלפון הנייד – היו כלי כדי להשיג מידע לצורך התחקיר שעמד בראש מעייניה", קבע השופט.
הדס שטייף וגל"צ יפצו את אפי נוה ב-600 אלף שקלים
בית המשפט אף התייחס במפורש למשמעות של הותרת עיתונאי חוקר להתמודד לבדו עם ההשלכות הכספיות של פעילותו. "הותרת עיתונאים חוקרים ללא כיסוי מצד המעסיק, גם אם הם שגו באופן בו התנהלו, עלולה לגרום לפגיעה קשה בקיומה של עיתונאות חוקרת", כתב השופט.
על בסיס השיקול הזה, בין היתר, נקבע כי במקרה הייחודי של שטייף יש להכיר באחריות השילוחית של המדינה – אפילו כאשר מדובר, כלשון פסק הדין, ב"ביצוע לא נאות של התפקיד" ובעשייה "בעלת נופך פלילי".
120 אלף שקלים מכיסה של שטייף?
לצד החיוב המשותף של המדינה ושטייף, בית המשפט הטיל על העיתונאית מספר חיובים נפרדים. שטייף חויבה לשלם 90 אלף שקלים כשכר טרחת עורכי דינו של נוה. בית המשפט הבהיר כי מדובר בחיוב נפרד מזה שהוטל על המדינה, שחויבה מצדה ב-50 אלף שקלים שכר טרחה.
בעקבות פסק הדין: האם התיק הפלילי נגד הדס שטייף ייפתח מחדש?
בנוסף, בית המשפט קיבל בחלקה את תביעת לשון הרע של נוה נגד שטייף בעקבות פוסט שפרסמה בפייסבוק ובו כינתה אותו "תולעת האשפה". בגין הפרסום חויבה שטייף לבדה ב-25 אלף שקלים פיצוי וב-5,000 שקלים נוספים שכר טרחה. השופט הדגיש בפסק הדין כי מדובר ב"חיוב נפרד ועצמאי".
בסך הכול מדובר ב-120 אלף שקלים שהוטלו באופן אישי ונפרד על שטייף. הסבירות היא כי בסכום זה תיאלץ העיתונאית לשאת מכיסה, בניגוד לחיוב המרכזי של 450 אלף השקלים שבו חויבה גם המדינה.
ומה השורה התחתונה?
פסק הדין אינו קובע שהמדינה תשלם במקום שטייף את מלוא 450 אלף השקלים, וגם נכון לעכשיו אופן חלוקת התשלום בין הצדדים טרם הוכרע סופית.
אולם אם מנגנון התשלום אכן יהיה בהתאם לכיוון המסתמן, שטייף תישא באופן אישי בכ-120 אלף שקלים, בעוד שעיקר הפיצוי שנפסק בעקבות החדירה לטלפונים של נוה עשוי להיות משולם מקופת המדינה – כלומר, מכספי הציבור.
באופן אירוני, הסיבה לכך נמצאת בפסק הדין עצמו: אף שבית המשפט מתח ביקורת קשה על הדרך שבה השיגה שטייף את החומרים ואף הגדיר את מעשיה כבעלי "נופך פלילי", הוא קבע כי הפעולות נעשו במסגרת עבודתה העיתונאית – וכי הותרת עיתונאי חוקר ללא גב מצד מעסיקו עלולה לפגוע בעיתונות החוקרת.
בגלי צה"ל עדיין בוחנים את משמעות פסק הדין ואת אופן חלוקת התשלום. לפיכך, בשלב זה אין מדובר בעובדה מוגמרת כי המדינה תישא במלוא החיוב המשותף, אלא בתרחיש המסתמן בהתאם לאחריות השילוחית שהטיל עליה בית המשפט.
