בתגלית שעשויה לעצב מחדש את האופן שבו אנו תופסים את ההזדקנות, מדענים מבית החולים בריגהאם – מוסד שנמצא תחת הכנפיים של אוניברסיטת הרווארד, מצאו כי תוסף ויטמין D3 יומי עשוי להאט משמעותית את ההזדקנות הביולוגית, כך פורסם היום (ראשון) ב"אקונומיק טיימס".
במשך ארבע שנים, משתתפים שלקחו רק כמוסה אחת של 2,000 יחידות בינלאומיות מדי יום, הראו הפחתה משמעותית בנזק שנגרם ל-DNA, בהשוואה לאלו שקיבלו פלצבו. ההשלכות מדהימות: הסמנים הביולוגיים שלהם הצביעו על כך שהם הזדקנו כמעט שלוש שנים פחות מעמיתיהם.

כמוסה זעירה זו, לא רק תומכת בעצמות או מחזקת את המערכת החיסונית. על פי המחקר, היא עשויה למעשה לסייע בשימור הטלומרים – הכיסויים המגנים על ה-DNA, הנוטים להתכווץ ככל שמתבגרים. טלומרים ארוכים יותר נקשרו באופן עקבי להזדקנות בריאה יותר ולאורך חיים מוגבר.
טלומרים פועלים כמו קצוות הפלסטיק בקצות שרוכי הנעליים, ומגנים על הכרומוזומים מפני נזק. בכל פעם שתא מתחלק, הטלומרים מתקצרים מעט, וכאשר הם הופכים קצרים מדי, התא אינו יכול עוד לתפקד כראוי. זהו תהליך הקשור באופן ישיר להזדקנות.

במחקר החדש, משתתפים שנטלו ויטמין D3 שמרו על טלומרים ארוכים משמעותית בהשוואה לקבוצת הפלצבו. לאחר ארבע שנים, אורך הטלומרים של לויקוציטים (מדד מרכזי בתאי דם לבנים) היה ארוך פי שמונה. ממצא זה מצביע על כך שוויטמין D עשוי להציע מגן מפני אחד התהליכים הבסיסיים ביותר של ההזדקנות.
ד"ר ג'ואן מנסון, מחברת המחקר הבכירה וראש מחלקת הרפואה המונעת בבית החולים בריגהאם ונשים, כינתה את הממצאים "הניסוי האקראי הראשון בקנה מידה גדול וארוך טווח שמראה שתוספי ויטמין D מגנים על הטלומרים ומשמרים את אורך הטלומרים".

על פי דיווח מהדיילי מייל, יתרונותיו של ויטמין D אינם נעצרים ברמה התאית. התוסף כבר נקשר להפחתת דלקת ולהפחתת הסיכונים למחלות כרוניות כמו סרטן והפרעות אוטואימוניות, ממצבים שיכולים להחמיר עם הגיל.
המחקר, שפורסם בכתב העת האמריקאי לתזונה קלינית, כלל 1,031 מבוגרים שחולקו להם באופן אקראי תוסף ויטמין D במינון 2,000 יחב"ל או פלצבו. ד"ר היידונג ג'ו, המחבר הראשי של המחקר וגנטיקאי מולקולרי ציין: "ממצאינו מצביעים על כך שתוסף ויטמין D ממוקד עשוי להיות אסטרטגיה מבטיחה להתמודדות עם תהליך הזדקנות ביולוגי".

בעוד שהרעיון של תוסף זול שמאט את ההזדקנות נשמע כמעט קסום, מומחים ממליצים לנקוט משנה זהירות. צריכה מוגזמת של ויטמין D עלולה להוביל להצטברות סידן בדם, דבר שעלול לגרום לבחילות, אבנים בכליות וסיבוכים אחרים. יש ליטול מינונים גבוהים באחריות, רצוי תחת פיקוח רפואי.
ישנה גם את עניין מגבלות המחקר. מאגר המשתתפים היה חסר גיוון אתני, כאשר רוב הנבדקים היו לבנים, והמנגנון שבו ויטמין D משפיע על הטלומרים עדיין לא מובן במלואו. חוקרים משערים שהוא עשוי להגביר את רמות הטלומראז, האנזים האחראי על הארכת הטלומרים, תוך הפחתת עקה חמצונית – חוסר איזון בגוף שפוגע בתאים ומאיץ את ההזדקנות.
