מנהלת ההגירה שהקמתה הוכרזה לפני יותר משלושה חודשים, עדיין לא פועלת בשטח. אין אנשי קשר, אין טפסים, אין מערך תקשורת. מי שבאמת רוצה לעזוב ולמצוא עצמו למסלול יציאה – אין לאן לפנות. סאמי עביד, עיתונאי המתגורר ופועל כיום ברצועת עזה, טען בשיחה עם C14 כי המנהלת אינה פעילה – לא כלפי הציבור בעזה, לא בערוצים גלויים, ולא בכל אופן שניתן לזהותו. "אני לא חושב שיש משהו שאפשר לפנות אליו בשביל להגר, לא שמעתי על גוף כזה. אין משרד כזה. אין טלפון כזה".
1+לדבריו של עביד, מדובר בחוסר מידע מוחלט. תושבי עזה, לדבריו, מתעניינים בנושא, אך נתקלים בחוסר מענה גורף. "יש אנשים שרוצים לצאת מהרצועה", הוא מתאר. "הם שואלים – איך עושים את זה? למי פונים? מה הדרך? אבל אין מי שייתן תשובה. אין גוף שאפשר לדבר איתו. לא נציגות, לא הודעה פומבית, לא אתר, לא מודעה, לא פרסום. כלום".
לדבריו, לו הייתה קיימת ישות ברורה המציעה סיוע ממשי – הייתה לכך היענות מיידית. כשנשאל במפורש האם מבחינתו קיימת כיום מנהלת הגירה, תשובתו קצרה וברורה: "אין. את שואלת אותי אם יש גוף כזה שפועל עכשיו ברצועה – אז לא. אין כלום. אני בעזה, אני תחת הפצצות, אני שומע את האנשים. אין גוף. לא ראינו אף נציג. לא שמענו שמישהו פועל. אין דבר כזה. "תשאלי את ממשלת ישראל, את צה"ל ושר הביטחון כ"ץ אם יש", אמר העזתי.
[gaza_timer]
העדות הזו משתלבת היטב עם ממצאי בדיקה שערכנו בעצמנו: באתר מתאם פעולות הממשלה בשטחים (מתפ"ש) בשפה הערבית – לא מופיע ולו אזכור אחד לנושא הגירה. גם בעמודי הפייסבוק והטוויטר של המתאם – לא פורסמה שום הודעה בנושא, לא טופס, לא קישור, לא הנחיה, ולא דרכי פנייה. למעשה, אף אחת מהזרועות הרשמיות שמופקדות על מימוש התוכנית – אינה מספקת כל מידע לתושבים.
גם במענה לפניות יזומות ששלחנו ליותר מעשרה גופים מקומיים ובינלאומיים – לא התקבלה תגובה. לפי המידע שברשותנו, גם ה-300 איש שנטען כי היגרו בעזרת המנהלת – עשו זאת בזכות אזרחות זרה או סיבות רפואיות, ולא בזכות המסלול שממשלת ישראל טוענת כי היא מפתחת.
1+אין מדינה שלישית – ואין מסלול יציאה
עד כה, לא נמצאה מדינה שלישית שהסכימה לקלוט מהגרים מעזה. האחריות לתיאום המהלך הדיפלומטי למציאת יעד כזה מוטלת כאמור על רה"מ נתניהו, אך למרות ה"מאמצים", אין כל התקדמות רשמית. ירדן, למשל, סירבה לאחרונה לאשר בקשות של עזתים שנכנסו אליה לטיפול רפואי במרץ להישאר בשטחה, על אף התחייבות קודמת לקלוט כאלפיים ילדים בבתי החולים.
"לא נסייע לעקירת הפלשתינים מהרצועה", אמר בכיר ירדני לסוכנות הידיעות AP. ירדן, ולוב כדוגמה נוספת, כמו מדינות ערביות אחרות, חוששות מהשלכות קליטת המהגרים. בין החששות: פגיעה ב"זכות השיבה" הפלשתינית והפיכת התיישבות ישראלית קבועה בעזה לעובדה מוגמרת.
סאמי עביד סיכם את המצב: "אנשים רוצים לצאת. אבל כשאין משרד, ואין טלפון, ואין גוף שמסביר מה עושים – אין להם למי לפנות. זה הכול. את רוצה לעזור להם להגר? יופי. אבל אין גוף כזה שפועל. מדברים על מנהלת – אבל אנחנו בעזה לא ראינו ממנה כלום. אין עם מי לדבר".
בשורה התחתונה, שלושה חודשים לאחר שישראל הכריזה בקול רם על הקמת מנהלת הגירה לעזתים – אין מנהלת, אין הגירה, ואין אפילו מענה לשאלה הבסיסית ביותר: למי פונה אדם שרוצה לעזוב את הרצועה? כל עוד לא יוקם גוף אמיתי, עם תקציב, כוח אדם, כתובת ופלטפורמה ברורה לפנייה – כל הדיבורים על "הגירה מרצון" נותרים בגדר סיסמה ריקה שאין לה שום ביטוי במציאות.
