בקשה לתביעה ייצוגית נגד חברת הפניקס טוענת כי החברה גבתה במשך שנים דמי ביטוח בשיעורים הגבוהים משמעותית מהמותר, תוך יצירת מצג שווא שהקשה על מבוטחים להבין את העלות האמיתית שנגבתה מהם. לפי המתואר, מדובר בהתנהלות שיטתית שבאה לידי ביטוי הן באחוזי הגבייה בפועל והן באופן שבו הוצגו הנתונים בדוחות התקופתיים.
לפי התקנות ולפי לשון הפוליסה, גביית דמי הביטוח אמורה להיעשות מתוך מרכיב התגמולים בלבד (כלומר, ההפקדות החודשיות של העובד והמעסיק לחיסכון הפנסיוני) ובשיעור שאינו עולה על 35%. אלא שבמסמכים שצורפו לבקשה מופיעים חישובים שמציגים תשלומים בפועל בשיעורים של 40%, 42% ואפילו יותר מזה, לאורך רצף של שנים. דוגמה לכך ניתן למצוא בשנת 2019, אז שולמו דמי ביטוח בשיעור של 46.69% מהתגמולים, חריגה של מעל 11% מהשיעור המקסימלי המותר, בהיקף כספי של אלפי שקלים.
3+על פי הבקשה, לא רק הגבייה עצמה הייתה גבוהה מהמותר, אלא גם אופן הדיווח למבוטחים היה בעייתי. במקום לחשב את אחוז דמי הביטוח מתוך מרכיב התגמולים בלבד, שהוא החלק מההפקדות שמיועד לחיסכון הפנסיוני, החברה הציגה את הנתון מתוך כלל ההפקדות, כולל רכיבים אחרים כמו הפקדות לפיצויים.
הצגה כזו יוצרת תמונה שמרככת את המציאות. אם לדוגמה נגבו 35 שקלים מתוך 70 שקלים שיועדו לחיסכון, מדובר ב-50%. אבל אם מציגים את זה מתוך סכום כולל של 100 שקלים (שכולל גם פיצויים), זה נראה כאילו נגבו רק 35%. כך נוצר פער בין מה שדוּוח למבוטחים לבין מה שנגבה מהם בפועל – לעיתים תוך חריגה משמעותית מהמותר.
3+במסגרת הבקשה נטען כי המצג הזה גרם לפגיעה ממשית ביכולת של מבוטחים להבין מה בדיוק נגבה מהם, להשוות את תנאי הפוליסה לחלופות אחרות בשוק, או לדרוש הקלה בתנאים. חלק מהמבוטחים כלל לא ידעו שהסכומים שנגבו מהם חורגים מהמותר, ולכן לא נקטו פעולות שיכלו להפחית את הנזק, כמו הקטנת הכיסוי הביטוחי, מעבר לחברה אחרת או פנייה ישירה בדרישה להחזר.
הטענה המרכזית אינה מתמקדת רק בגבייה עצמה, אלא בהשלכות המצטברות שלה על החיסכון הפנסיוני. לפי הבקשה, כל שקל שנגבה מעבר לרף המותר, הוא שקל שלא נכנס לחיסכון, לא נשא תשואה, ופגע באופן ישיר בקצבה העתידית. מאחר שמדובר בכספים שנועדו לשמש את המבוטחים בפרישה, הטענה היא שמדובר בפגיעה רבת משמעות, גם אם הסכום נראה לכאורה מתון במונחים שנתיים.
3+במהלך שנת 2025 התרחש מקרה שמודגש במיוחד בבקשה, לאחר שאחד המבוטחים הבחין כי שכרו עלה וביקש להבין כיצד זה השפיע על רכיבי ההפקדה. בעקבות פנייה ישירה להפניקס ובירור עם נציגי החברה, חלה ירידה חדה באחוז דמי הביטוח שנגבו, מירידה של מעל 40% לשיעור שהתקרב ל-10%. לפי הנטען, עצם קיומו של שינוי כה קיצוני בעקבות בירור בודד מלמד שהבעיה אינה תיאורטית, ושייתכן שגם החברה הייתה מודעת לממדי החריגה.
על פי הדוחות שצורפו לבקשה, ההפרש המצטבר בין מה שנגבה בפועל לבין מה שהיה מותר לגבייה לפי תקנות קופות הגמל ולפי הפוליסה עצמה, עמד על כ-7,200 ש"ח עבור שש שנות ביטוח. המסמכים מציגים את הפערים לאורך כל התקופה, שנה אחר שנה, עם השוואה בין החישוב לפי 35% מהתגמולים לבין שיעורי הגבייה בפועל.
3+בנוסף להחזר כספי בגין הגבייה העודפת, מבקשת התביעה מבית המשפט להורות להפניקס על תיקון שיטת הדיווח למבוטחים. הדרישה המרכזית היא לחייב את החברה להציג בכל דיווח את שיעור דמי הביטוח מתוך רכיב התגמולים ולא מתוך כלל ההפקדות. בכך, כך נטען, ניתן יהיה לאפשר למבוטחים להבין באמת מה נגבה מהם, ולקבל החלטות מושכלות בנוגע לכיסויים הביטוחיים.
לטענת התביעה, מדובר בשיטה גורפת ולא במקרה חריג. עצם העובדה שהמערכת הממוחשבת של החברה מבצעת את החישובים באופן אוטומטי מחזקת את החשש שמדובר בפרקטיקה עקבית שחלה על מבוטחים רבים. לכן, מבוקש מבית המשפט לא רק לבדוק את עניינה של התובענה עצמה, אלא לבחון האם יש מקום לאשר אותה כייצוגית בשם כלל ציבור המבוטחים שהיו חשופים לאותה שיטה.
הבקשה מעלה גם טענות משפטיות כבדות משקל, ובהן הפרת חוזה, הטעיה, הפרת חובה חקוקה, רשלנות, ועשיית עושר ולא במשפט. מעבר לכך, נטען כי הפניקס הפרה את חובת הנאמנות שחלה על מי שמנהל כספים עבור הציבור, וכי פעלה בניגוד לעקרונות של שקיפות, הוגנות ואחריות, שנדרשים מחברות בתחום הפיננסי.
מהפניקס נמסר ״עדיין לא הומצאה לנו התביעה״.
