הרמטכ"ל אייל זמיר נשא הערב (שלישי) נאום בטקס לציון יום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה ברחבת הכותל. בנאומו שזר הרמטכ"ל את סיפורה של הצנחנית חנה סנש בסיפורם של חללים נוספים: "כמפקדו של צבא ההגנה לישראל, בעומדי כאן למרגלות אבני הכותל, אני נשבע, יחד עם כל חיילי צה"ל להמשיך לממש את האחריות המוטלת עלינו".
את נאומו בחר הרמטכ"ל לפתוח במשפט מתוך כתביה של הצנחנית חנה סנש: "קול קרא והלכתי, הלכתי כי קרא הקול". ושזר אותו בתוך סיפורם של נופלים נוספים:
"אותו הקול מהדהד באוזניהם של לוחמים ולוחמות, משרתים ומשרתות, בצה"ל, ובכל ארגוני הביטחון וההצלה, מאז ועד ימינו אלה.
8+"לעיתים מלווה אותך הקול, לאורכם של חיים שלמים. לעיתים, זהו קול פנימי שמתפרץ בן-רגע, ויש שזהו קול ממשי – זעקה אנושית לעזרה. בשנת 1967 ביום הרביעי למלחמת ששת הימים, קרא "הקול" הזה לטוראי ראשון דויד שירזי ז"ל. דוד היה חייל בן 20, שנלחם בקרב הקשה בתל פאחר, שברמת הגולן.
"כאשר כשל ניסיון הפריצה למוצב, באמצעות מטען, זינק שירזי על הגדר כדי לאפשר לחבריו לעבור על גופו. כשאחרון הלוחמים חצה את הגדר, התרומם שירזי, והמשיך – רץ, יורה, מסתער, עד שכדור צלף בודד פגע בראשו והכריע אותו. על גבורתו, על חירוף נפשו מול פני אויב, קיבל את עיטור הגבורה".
8+זמיר סיפר על החייל הבודד מקס שטיינברג: "'קול קרא' גם לסמל מקס שטיינברג, ז"ל. מקס נולד וגדל בלוס אנג'לס. בהיותו בן עשרים ושלוש הגיע לישראל, במסגרת פרויקט "תגלית". כשביקר בהר הרצל, ועמד נרגש מול קברו של החייל הבודד, מייקל לוין, ז"ל, גמלה בליבו ההחלטה – לשוב לישראל ולהתגייס לצה"ל.
"הוא עלה לארץ לבדו, לא ויתר גם כשהודיעו לו שלא יוכל לשרת בצבא. בזכות נחישותו, גויס לבסוף לחטיבת גולני. בשנת 2014 במהלך מבצע "צוק איתן", נפל מקס בקרבות המרים שהתנהלו בשג'אעייה. קרוביו חששו שרק מעטים יגיעו להלוויה, והינה, הקול קרא. מעל לשלושים אלף איש באו להר הרצל, לחלוק לו
כבוד אחרון".
8+לאחר מכן הרמטכ"ל ציין את התצפיתניות: "בבוקר שבעה באוקטובר, חג שמחת תורה, היה זה קולן הקורא, של התצפיתניות הגיבורות, ממוצב נחל עוז. הן דיווחו בקשר לתחנות "דייגו" על פריצת הגדר, בקור רוח מופתי. הן לא חדלו גם כשהמחבלים היו קרובים. אפילו כשהדי הירי נשמעו ממש לידן – הן המשיכו להתריע, עד שנדם קולן".
זמיר סיפר על גבורתה של עדן נימרי שנהרגה בשבעה באוקטובר: "באותן שעות גורליות, זינקה ממיטתה במוצב נחל עוז, גם סרן עדן נימרי ז"ל, קצינה ביחידת "רוכב שמיים". בעודה מסתערת עם נשקה כתבה בקבוצת הווסטאפ של הפלוגה: 'פיצמ"רו אותנו, צוות נימרי מאבטח את המרחב המוגן'. כשחדרו מחבלי הנוח'בה, הם נתקלו בחומת האש של עדן.
8+"עדן נאבקה בהם בעוז רוח ובנחישות, עד שנורתה ונהרגה. גם לסרן עדן נימרי, קול פנימי עמוק קרא לבחור בשירות משמעותי בצה"ל. למרות שהייתה ספורטאית מצטיינת; לא ויתרה לעצמה מעולם, עד לרגעיה האחרונים".
לאחר מכן, הרמטכ"ל זמיר סיפר על לוחם שהוא הכיר אישית: "אלוף-משנה אחסאן דקסה, ז"ל, עוטר בצל"ש אלוף עוד במלחמת לבנון השנייה. הוא המשיך להתבלט במנהיגות יוצאת דופן לאורך כל שנות שירותו, עד שקיבל את הפיקוד על חטיבת השריון 401 בעיצומה של מלחמת "חרבות ברזל".
8+"זכיתי לפקד עליו, כמו מים שקטים שחודרים עמוק היה אחסאן. הודא, רעייתו, אמרה עליו שלא יכלה לבקש אבא טוב ממנו לעומרי, ריף ויסמין. לדאבון הלב באוקטובר 2024 הם קיבלו את הבשורה המרה מכל – אחסאן נפל בקרב בג'באליה".
לאורך שנות דור קרא הקול גם לכל אלה שהשלימו כבר את השירות הסדיר, אך לא את שליחותם. אנשי ונשות המילואים עזבו פעם אחר פעם בני ובנות זוג, ילדים, הורים, אחים ואחיות – חיי משפחה שלמים והתייצבו לקריאה. גם ברגעים אלה ממש, הם מוכיחים שזוהי ליבת עוצמתנו, ומעוררים בנו גאווה עמוקה והשראה.
8+זמיר הוסיף להתייחס לאירועי השבעה באוקטובר ולמלחמת חרבות ברזל: "'קול קרא והלכתי', קול עוצמתי, מוסרי, שאין בלתו. הקול עלה בשבעה באוקטובר מכל קצוות הארץ, וסחף אחריו חיילים ואזרחים, שהניחו מאחוריהם כל מחלוקת, והתייצבו כאיש אחד. זאת הייתה התנועה הטבעית, הציונית, היהודית, הישראלית, לנוע קדימה אל עבר הסכנה, אל המקום שבו נמצאים אחינו ואחיותינו, בעת צרה.
"קם לנו דור מופלא של לוחמות ולוחמים, עשויים ללא חת! בכל חזית, בעורף ובקו האש, אני פוגש אותם, עומדים כתף אל כתף, נחושים, מאוחדים, נשמעים לקול הקורא להם – מבינים את גודל השעה. אנו ערים כל העת לכובד האחריות המונחת על כתפינו: נפעל על פי המצפן הערכי של צה"ל, תוך דבקות במשימה, חתירה לניצחון, ושמירה על חוקיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
8+הרמטכ"ל הוסיף רמיזה לחוק הגיוס: "צה"ל, צבא העם, מחויב לעמוד במשימותיו, ובעת הזו, יותר מאי פעם, אנחנו זקוקים לכולם. זהו כורח מבצעי ובה בעת צורך לאומי בשוויון ובאחדות גורל. אני קורא לכולם, להיכנס מתחת לאלונקה במסע ההיסטורי המשותף של עמנו. לעצמאות, חירות וביטחון. אין לי ספק, כי השותפות תעלה בקנה אחד עם השונות המיוחדת, שאפיינה את עם ישראל מאז ומעולם".
זמיר פנה באופן אישי למשפחות החטופים: "לכן, משפחות חיילינו ואזרחינו החטופים, אני מבקש לומר: קולכן נשמע. פניהם של יקיריכם נשקפים לנגד עיניי כל העת. חובתנו המוסרית, הלאומית, הראשונה במעלה, היא השבתם של החטופים והחטופות הביתה. לא ננוח ולא נשקוט. נמשיך לפעול בכל דרך עד שנשלים את המשימה הקדושה הזאת".
8+
8+"עלינו לזכור: אנחנו במלחמה רב-זירתית על עצם קיומה של מדינת ישראל. איראן ושלוחותיה פתחו במלחמה. הם מבקשים לחסל את הרעיון הציוני ולשלול את זכותנו לחיות כאן כעם חופשי וריבוני. אויבינו טעו בהערכת תגובתנו. כך גם חמאס טועה בנחישות שלנו להשיב את החטופים והחטופות ולהכריע אותו. שתי המשימות כרוכות זו בזו. נוסיף ונגביר את פעילותנו עד שנשלים את שתיהן", אמר הרמטכ"ל.
לסיום ציין הרמטכ"ל את המחוייבות של צה"ל להמשיך ולהגן על המולדת: "כמפקדו של צבא ההגנה לישראל, בעומדי כאן למרגלות אבני הכותל, אני נשבע, יחד עם כל חיילי צה"ל, להמשיך לממש את האחריות המוטלת עלינו: להגן על מדינת ישראל ולהבטיח את זכותנו לחיות כאן לעד – במדינה בטוחה ומשגשגת.
"אזרחי ישראל, "הלכתי, כי קרא הקול" גם בשעה זו עומדים לוחמינו על המשמר – מי באוויר, מי בים ומי ביבשה. כולנו יחד, מאוחדים ומלוכדים. נקום, ניבנה, נתחדש, נשגשג ונפרח, כפי שעשינו לאורך הדורות." הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא".
