מחקר חדש בספרד מצא שבמהלך מאמצי סיבולת קיצוניים כמו ריצת מרתון של 26.2 מייל, המוח עלול להשתמש בחומר המבודד שבו ולצרוך אותו כמקור אנרגיה זמין לשם המשך הפעילות הספורטיבית. במילים אחרות: המוח מאכל את עצמו יחד עם מאגרי שומן נוספים, כך פורסם היום (ראשון) בניו יורק פוסט.
מיאלין הוא חומר שומני העוטף סיבי עצב במוח ובחוט השדרה, בדומה לבידוד סביב חוט חשמלי. הדבר מאיץ ומשפר העברת אותות עצביים. במהלך מרתון, הרצים מסתמכים בעיקר על פחמימות – מפורקות לגלוקוז, כמקור האנרגיה העיקרי שלהם. אבל ברגע שהמאגרים האלה מתייבשים, הגוף פונה למאגרי שומן, כולל, כפי שהמחקר מציע, מיאלין במוח.
1+במחקר, צוות חוקרים בספרד גייס 10 רצים – שמונה גברים ושתי נשים – וביצע סריקות MRI במוחם לפני ואחרי מרתון של 42.2 קילומטרים. התוצאות היו מדהימות: כל הרצים הראו ירידה ברמות המיאלין, במיוחד באזורים במוח האחראים על קואורדינציה מוטורית, אינטגרציה חושית ועיבוד רגשי.
יחד עם זאת, המחקר גם מצא שהמיאלין שפורק במהלך הריצה, החל לחזור זמן קצר לאחר המרוץ וחזר לרמות נורמליות תוך חודשיים, מה שמעיד על כך שהירידה היא זמנית והפיכה כאחד. המחברים ציינו שהמחקר לא העריך אם אובדן המיאלין השפיע על התפקודים הקוגניטיביים של הרצים או על היכולות הפיזיות, ולכן יש צורך במחקר נוסף גם בתחום זה.
1+"ההבנה כיצד חומר המיאלין ברצים מתאושש במהירות עשויה לספק רמזים לפיתוח טיפולים למחלות דה-מיילינציה, כגון טרשת נפוצה", אמר ד"ר קרלוס מאטו, פרופסור לאנטומיה ואמבריולוגיה אנושית באוניברסיטת הבסקים. במחלות כמו טרשת נפוצה, אובדן קבוע של המיאלין – והאנרגיה שהוא מספק – מוביל לנזק מוחי חמור ולניוון.
נזק למיאלין הוא גם גורם מפתח בטרשת צדדית אמיוטרופית (ALS). בעוד שפעילות גופנית סדירה בעצימות בינונית חיונית לשמירה על בריאות המוח לאורך החיים, מחקרים מראים שפעילות גופנית מאומצת יכולה להוות גורם סיכון למחלה. מחברי המחקר ציינו כי אימוני סיבולת קבועים עשויים להוות סיכון נוסף עבור אנשים עם נטייה גנטית ל-ALS בשל הפוטנציאל שלו לפרק את המיאלין.
