הפרעת קשב וריכוז, או ADHD, נחשבה במשך זמן רב כהפרעה המשפיעה רק על ילדים. אולם כיום ידוע היטב כי התסמינים עשויים להימשך גם בבגרות. מחקר רחב היקף שפורסם השבוע בכתב העת Lancet Psychiatry בחן אילו טיפולים הם היעילים ביותר להקלה על התסמינים בקרב מבוגרים.
המחקר מצא כי תרופות ממריצות, כמו ליסדקסאמפטמין ומתילפנידאט, וכן אטומוקסטין (סוג של תרופה נוגדת דיכאון), היו יעילות יותר מפלצבו בהפחתת התסמינים המרכזיים של ADHD – חוסר קשב, היפראקטיביות ואימפולסיביות – במהלך תקופה של 12 שבועות. כך ציין ד"ר סמואלה קורטזה, פרופסור לפסיכיאטריה לילדים ונוער מאוניברסיטת סאות’המפטון באנגליה, במסיבת עיתונאים שנערכה ביום שלישי.

לדברי קורטזה, כ-5%-7% מהילדים ו-2.5% מהמבוגרים בעולם סובלים מ-ADHD, שמקורה בפגיעה או התפתחות בלתי מספקת של יכולות תפקוד ניהולי וויסות עצמי. יכולות אלו כוללות תכנון, ריכוז, זיכרון הנחיות וניהול משימות מרובות. אנשים עם ADHD עשויים להיאבק בהתארגנות, ניהול זמן ושליטה בדחפים, מה שמשפיע על כל תחומי החיים.
איך מאבחנים ADHD?
אבחון נעשה על ידי אנשי מקצוע, הבוחנים אם התסמינים הם קבועים, נרחבים ולא תואמים את שלב ההתפתחות של המטופל, ואם הם פוגעים בתפקוד היומיומי. ההפרעה קשורה גם לאתגרים נוספים, כמו בעיות חברתיות, מצבים נפשיים וגופניים נלווים, ואף סיכון מוגבר למוות מוקדם. "זו אינה הפרעה קלה. מדובר במצב רציני", אמר קורטזה, שבנוסף עומד בראש קבוצת ההנחיות האירופית ל-ADHD.
המחקר החדש כלל סקירה מקיפה וניתוח של 113 מחקרים קודמים, שבהם השתתפו כמעט 14,900 מבוגרים שאובחנו עם ADHD. תוצאות המחקר מצביעות על כך שתרופות ממריצות, כמו ליסדקסאמפטמין ומתילפנידאט, וכן אטומוקסטין (סוג של תרופה נוגדת דיכאון), היו יעילות יותר מפלצבו בשיפור התסמינים המרכזיים של ההפרעה.

עם זאת, כשמדובר בטיפולים לא תרופתיים, כמו טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, מיינדפולנס וחינוך פסיכולוגי, נמצא פער מעניין: בעוד שרופאים דיווחו על שיפור בתסמינים בעקבות טיפולים אלו, המטופלים עצמם לא תמיד הרגישו שיפור באותה מידה.
"המחקר הזה מספק תובנות חשובות," אמר ד"ר פיליפ שו ממכון הפסיכיאטריה בקינגס קולג’ בלונדון. "מצד אחד, ישנן דרכים יעילות להתמודד עם ADHD בקרב מבוגרים. מצד שני, חלק מהתרופות כרוכות בתופעות לוואי שעלולות להיות מטרידות עבור חלק מהמטופלים".
מה הלאה?
למרות הממצאים המעודדים, המחקר הדגיש את הצורך במחקרי המשך לבחינת טיפולים משולבים – תרופתיים ולא תרופתיים. לדברי ד"ר מרגרט סיבלי מאוניברסיטת וושינגטון, גישה משולבת עשויה לסייע למטופלים להתמודד טוב יותר עם ההפרעה ולשפר את איכות חייהם.
"אנשים עם ADHD מחפשים פתרונות לא רק לשיפור תסמינים אלא גם לשיפור חייהם", הוסיפה סיבלי. המחקר הראה שיש עוד עבודה כדי להבין כיצד לשלב טיפולים ולהתאים אותם לצרכים האישיים של כל מטופל במיוחד בקרב מבוגרים, כדי לספק להם כלים לשיפור החיים בצורה הוליסטית ומותאמת אישית.
