מאמר שפורסם היום (שלישי) בוושינגטון פוסט מעלה ביקורת נוקבת על התנהלות התקשורת בארה"ב, ומציע זווית שמוכרת ביחס לישראל אך אולי מפתיעה בהשוואה לארה"ב: דווקא ההטיה הליברלית בתקשורת פוגעת בטווח הארוך במפלגה הדמוקרטית ובשמאל בכלל.
הכתבת מייגן מקארדל, בעלת טור דעה ותיק בעיתון, מציינת כיצד גישת התקשורת להענקת "ניצחונות זמניים" לדמוקרטים חותרת תחת אמון הציבור, מחזקת את יריביהם הפוליטיים ומעניקה ניצחון פירוס לדמוקרטים.
הטיית התקשורת והירידה באמון הציבור
לטענת הכותבת, ברור שהתקשורת נוטה שמאלה, כפי שמשתקף במחקרים ובסקרים – רק 4% מהעיתונאים מזהים את עצמם כרפובליקנים. הטיה זו, היא מסבירה, משפיעה על בחירת הנושאים לסיקור, על זווית הדיווח, ועל הרגישות שמפגינים העיתונאים כלפי המפלגה הדמוקרטית.
1+עם זאת, המאמר מתמקד בהשלכות ארוכות הטווח: הירידה הדרמטית באמון הציבור בכלי התקשורת. בעוד שבשנות ה-70 כ-72% מהאמריקאים הביעו אמון בתקשורת, כיום רק כשליש מביעים "אמון רב" או "מסוים". האמון הגבוה נותר בעיקר בקרב דמוקרטים (54%), לעומת עצמאיים (27%) ורפובליקנים (12%).
במקום לסייע לדמוקרטים, כותבת מקארדל, הגישה המוטה הפכה למכשול אסטרטגי עבורם. כך למשל, התקשורת נמנעה מלסקר באופן ביקורתי את מצבו הבריאותי והקוגניטיבי של הנשיא ג'ו ביידן. "אפילו כשהראיות הוויזואליות היו ברורות," היא מציינת, "עיתונאים נזהרו שלא לפגוע במפלגה, ובמקום זאת הציגו ציטוטים מעובדי הקמפיין שהגנו על ביידן".
ניצחון פירוס
גישה זו הובילה את הציבור הליברלי להתעלם מהמציאות עד שהסוגיה התפוצצה בעימותים הטלוויזיוניים, שם התגלתה חולשתו של ביידן באופן שאי אפשר היה להתעלם ממנו. "זה היה אסון עבור המפלגה," היא כותבת, ומדגישה שהתקשורת אפשרה לדמוקרטים "ניצחונות זמניים" במחיר הפסדים אסטרטגיים בטווח הארוך.
1+מקארדל מדגישה שהתקשורת המסורתית כבר אינה המונופול על המידע כפי שהייתה בעבר. כיום, פלטפורמות כמו יוטיוב, פודקאסטים ורשתות חברתיות מציעות אלטרנטיבות לקולות מגוונים. "המסרים שהתקשורת לא רוצה לשמוע מתפשטים כמו אש בג'ונגל של המדיה החדשה", היא כותבת. "היחידים ששומעים את התלונות האלה הם האנשים שכבר משוכנעים".
הכותבת מסכמת שדמוקרטים וכלי התקשורת צריכים לשנות כיוון. הניסיון לשלוט בנרטיב הציבורי באמצעות תקשורת מוטה אינו יעיל, אלא אף מחזק את התחושה שהמשחק מכור. בעידן האינטרנט, היא טוענת, לא ניתן לנצח בבחירות באמצעות "שופטים מוטים", משום שסדר היום האמיתי מוצף כבר ברשתות.
