סקטור מופקר, פשוטו כמשמעו. תחקיר המים שפורסם באתר עכשיו 14 חשף את האמת מאחורי שוק המים המינרליים: אזרחי ישראל משלמים עבור המים שבברז בדיוק את אותו המחיר שמשלמות חברות המים המינרליים, נביעות, מי עדן ועין גדי. אלא שעבור בקבוקי המים של אותן החברות, הלקוחות ישלמו מאות אחוזים יותר.
בתחקיר התמקדנו בעיקר בשישיות המים שנמכרות ברשתות השיווק, אך ההשוואה נכונה – ואפילו הופכת גרועה יותר – לכל מוצרי המים של החברות האלה, כאשר מי שמובילה את "צעדת החמדנות" כלפי הלקוחות היא לא אחרת מאשר חברת "נביעות", שנמצאת בבעלותה של "החברה המרכזית לייצור משקאות קלים" או בשמה המוכר – קוקה קולה ישראל.
את הסיפור מאחורי החברה המרכזית כולם מכירים. זוהי חברה מונופוליסטית ואגרסיבית, שבבעלותה קוקה-קולה, ספרייט, פיוז טי, פריגת, פאנטה, קינלי, נביעות, קרלסברג, טובורג, טרה, משק צוריאל ויקב תבור. כמעט כל סוגי השתיה שאתם מכירים וקונים, שייכים לחברה אחת: קוקה קולה ישראל. זו בעיה בפני עצמה, אך לא זאת מהות הכתבה. מדובר בבעיה מוכרת – הריכוזיות חסרת התקדים של מספר חברות בענף המזון נמצאת במוקד המאבק הכושל באופן מחריד של משרד הכלכלה, שיכולתו להביא לשינוי בנושא מוטלת בספק.
1+אלא שחוסר הבושה של החברה המרכזית לייצור משקאות ושל חברות נוספות בתחום המים המינרליים, גורם להן לנצל באופן ציני תחום כל כך בסיסי, במיוחד על רקע המלחמה והחשש מהסלמה שתשאיר אותנו ללא מים בברזים.
מילא שתייה מתוקה, מוגזת, בירות או חלב. נניח שנסכים לרגע עם הרווחיות של החברה בתחומים אלו. אבל מים? משאב ציבורי לכל דבר ועניין, שמנוצל גם הוא באופן ציני על גבם של הלקוחות, שחלקם אפילו לא מודעים לאמת שמסתתרת מאחורי הקלעים.
אנקדוטה מעניינת – החברה המרכזית החלה לשווק את המים של חברת "נביעות" שנתיים בלבד לאחר שהוכרזה כמונופול, שהרי אין זמן טוב יותר להתחיל להשתמש במשאב ציבורי בחסות המדינה ולמכור אותו לאזרחים במחירים חסרי פרופורציה.
בניסיון להביא לשינוי, מין רגולציה בתחום כל כך בסיסי, אולי התניית שאיבת המים ברווחיות מוגדרת מראש שתאפשר לאזרחים לשלם מחירים שפויים יותר, פנינו לכל המשרדים והרשויות הרלוונטיות. משרד הכלכלה, משרד האנרגיה, רשות התחרות, רשות המים, הרשות להגנת הצרכן ועוד.
אף אחד מהגופים הללו לא נרתם לסייע. חלקם מסבירים, אולי בצדק, כי תחום זה לא נמצא תחת אחריותם. הגופים מגלגלים את האחריות ביניהם, כך שבסיכומו של דבר – אין באמת גוף שיטפל בבעיה.
רשות התחרות לצורך העניין לא יכולה להביא לשינוי כל עוד לא זוהתה הפרה של חברות המים. משרד הכלכלה שפועל בתחום יוקר המחיה לא מתעסק עם רגולציה של שוק המים. משרד האנרגיה, שתחתיו נמצאת רשות המים, מפנה אליה.
ורשות המים? ניחשתם נכון – גם היא רואה עצמה מוגבלת לפעול בנושא. "תעריפי המים בישראל נקבעים בהתאם לעלות האספקה, במנותק מתועלת הפרטנית מהם" אומרת הרשות. במילים אחרות – אנחנו מספקים מים לאזרחים, לחקלאים ולתעשייה ומסתכלים על כולם גבוה העיניים. מה שיעשו אחרי זה הגופים התעשייתיים עם המים שהבאנו להם – כבר לא קשור אלינו, גם אם אם הם ימכרו את המים במחירים מופרזים וחסרי פרופורציה.
1+המסקנה הכואבת היחידה שעולה מכאן, היא שאין אף משרד או גוף בישראל שיכול או יודע להתמודד מול החמדנות של החברות הגדולות, גם כאשר מדובר בבסיס של הבסיס – מים. החברה המרכזית מבחינתה לא רואה צורך להכניס את המחירים של המים לפרופורציה. אפילו התגובה שלה לתחקיר שלנו הייתה לקונית ביותר, ודאי ביחס לשאר חברות המים. כשניסינו לקבל ממנה עוד קצת מידע, החברה לא טרחה אפילו לענות. כנראה גם היא מבינה שבכל מקרה אף אחד לא יוכל להתמודד מולה.
היחיד שכן יכול להתמודד הוא הציבור. אנחנו בכל מקרה נמשיך לעקוב ולנסות להביא לשינוי צודק.
