הבנק הלאומי או השוק האפור? אחת ההתמקדויות שלי כרגע היא במאבקים של הלקוחות נגד החברות והתאגידים הגדולים והדורסניים. במסגרת העבודה אני מקבל פניות לסייע בכל מיני מקרים, חלקם עוסקים בחברות שפועלות שלא כחוק וחלקם מוגדרים "כשר, אבל מסריח", כלומר – לקוחות שהחברות פועלות איתם אמנם בהתאם לחוק אך באופן דורסני ולא מתחשב.
אבל יש סיפורים נוגעים ללב במיוחד, כאלה שגורמים לפונים אלינו לעשות זאת מחוסר ברירה ממש, לאחר שהבינו שאין להם כיצד להתמודד יותר מול הדורסנות, הכוחניות וחוסר הרגישות של החברות הגדולות. לקוחות שהגיעו למצב קצה, והם שמים את יהבם בתקשורת – שאולי תצליח להביא להקלה על חייהם.
אחד מהם פנה אלינו בימים האחרונים, כשהוא מתאר בגרון חנוק מדמעות את הקשיים שהוא חווה כבר תקופה כל כך ארוכה בשל אותה הדורסנות של התאגידים הגדולים, במקרה הספציפי שלנו – בנק לאומי. ולא, הפנייה לא נעשתה על רקע עימות כזה או אחר בין הבנק לבין הערוץ או לבין הטאלנטים שלו. הפנייה נעשתה על רקע מצוקה נוראית – וקריאה לסייע.
4+
מאז נאנק דוד תחת עול הוצאות החתונות. הוא נטל הלוואות מהבנק, נכנס לחובות כבדים והתקשה מאד לעמוד בהחזרים. "נוצר עלי עומס של החזרי הלוואות, היה חודשים שלא עמדתי בהם. מדובר בהלוואות נפרדות של 30-40 אלף שקל. ההחזר עמד על 3,000 שקל אבל לא עמדתי בו" הוא מספר.
"הבנק התקשר אלי ואמר לי 'יש לך כמה איחורים של החוב, אנחנו לא רוצים להגיע להוצאה לפועל – בוא נגיע להסדר'". באותה התקופה, סך ההחזרים שנותרו לו עמד על 330 אלף שקל. לדבריו, "תפסו אותי מהגרון והציעו לי הלוואה ל-10 שנים בפריסה של 5,400 שקל בחודש, ואמרו לי 'אם לא תיקח את ההצעה – אנחנו נפתח נגדך הליכים', לעקל את החשבון, את המשכורת, לפתוח תיק בהוצאה לפועל – בקיצור, סרט".
ההצעה של הבנק לפי דוד, הייתה אכזרית במיוחד. הוצע לו לאחד את כל ההלוואות שלו באמצעות הלוואה אחת מרכזית, שגובה הריבית שלה יעמוד על לא פחות מ-14% (!). כלומר, במצטבר הוא ייאלץ לשלם בערך 600 אלף שקל על סך הלוואות של 330 אלף שקל.
4+"כבר שנה אני עומד בתשלומים האלה, אבל מתוך סך של 11,000 שקל הכנסה אני צריך לשלם 5,400 שקל לבנק לאומי, בנוסף החזר חודשי של 2,600 שקל לחברות האשראי מקס וכאל בגלל הלוואות נוספות שלקחתי על עצמי עוד לפני הגירושין" מספר דוד.
צריך לומר, 11,000 שקל הוא לא סכום גבוה מאד. השכר הממוצע במשק עומד על 12,500 שקל. במקרה שלו הוא המפרנס היחיד – ואין בת זוג בסיפור שתכניס עוד כסף לחשבון. מהצד השני זהו לא סכום מבוטל, אלא שעבור אדם בגילו, אבא לשישה ילדים שחיתן את שתי בנותיו ונושא כעת בעול הלוואות כבד, זה לא מספיק לכלום.
החשבון פשוט – שכר של 11,000 שקל בחודש, מתוכו 8,000 שקל נבלעים מיד בהלוואות ו-1,800 שקל נוספים עבור הדירה הצנועה והצפופה שבה הוא דר. למחייתו נותר סכום זעום של 1,200 שקל, שאמור להספיק לאכול, שתיה וגם פינוקים לילדים כשהם באים לבקרו.
"הבעיה היא שאני ניגשתי כמה פעמים לבנק וביקשתי מהם שיקלו עליי, שיאפשרו לי להחזיר תשלומים נוחים יותר – אבל הם לא מוכנים". לטענתו, הבנק אטם את אוזניו וליבו לבקשותיו, משום שלדבריהם מדובר בהסדר חוב. "הם סגרו אותי מכל הכיוונים, אם אני רוצה להתקדם במשהו אני לא יכול כי ההחזרים האלו רובצים עלי. אני חי ממש על הקסקס".
כמו אבות גרושים רבים אחרים, משאלת הלב של דוד היא לפתוח את הפרק השני של חייו. לבנות את עצמו מחדש, אולי למצוא אישה עמה יוכל לבוא בברית הנישואים ובגדול להתקדם הלאה ולחיות באמת. "אני רוצה אולי לפתוח פרק ב', אבל אני לא מצליח להתקדם" הוא אומר בצער.
4+דוד, בורג קטן במערכת מול תאגיד ענק כמו בנק לאומי, מתאר את הבנק כ"דרקון". לדבריו, "הם לא רואים ממטר אף אחד. אני במצב שאם אגיד להם שאני לא יכול לעמוד בהחזרים, לא תהיה להם בעיה. הם יגידו לי 'אתה לא רוצה לשלם את ה-5,400 למשך 10 שנים? אין בעיה, אנחנו נפתח נגדך בתהליכים, יש לנו הרבה כמוך'. הם ממש אומרים לי את זה גם, הם לא מחכים. אני כבול כרגע בידיים שלהם וברור שאם לא אעמוד בתשלום אחד – הם יפתחו הליכים, הם לא מחכים".
הוא מאשים את הבנק בכך שלטענתו לא לקח אפילו מאזן הוצאות והכנסות כדי לבדוק כיצד יסתדר עם התשלומים. "הם פשוט קבעו את סכום ההחזר – אתה רוצה בבקשה, אתה לא רוצה, אנחנו נפתח נגדך בהליכים".
מבחינתו של דוד, שיעור הריבית של בנק לאומי מרגיש קצת כמו שוק אפור. דירוג האשראי שלו לא נמצא אמנם בתחתית הסקאלה, אבל הוא בהחלט נמוך. "זאת הדיאגרמה של בנק ישראל – מאפשרים לשחוט לקוחות כמוני".
גם כשהוא ממש מתאמץ להיכנס לנעליים של הבנק, הוא מתקשה להבין למה הם לא מוכנים לבוא לקראתו. "לא יכול להבין אותם, הרי הבנק לא ממהר לשום מקום ואני כן משלם ועומד בסכום הזה כבר כמעט שנה – אז למה אי אפשר לבוא לקראתי?".
דוד הוא לא לקוח שגרתי. הוא גר כאמור בעיר שדרות, שספגה מהלומה בשבעה באוקטובר ובעקבות המלחמה פונו תושביה, כולל דוד, למשך תקופה ארוכה. למרות הקשיים שבפינוי והתחנונים מהבנק להתחשב במצבו – פניותיו נפלו על אוזניים ערלות. "לא עניינה אותם המלחמה. הבנקאית אמרה לי שהבנק מאפשר דחיית הלוואות של 100 אלף שקל, בהתאם להקלות עליהן הורה בנק ישראל לאחר פרוץ המלחמה, אבל במקרה שלי ההלוואות עומדות על 300 אלף שקל ולכן הבנק לא יכול לאפשר דחיית תשלומים".
לאורך השיחה בינינו דוד מדגיש שוב ושוב את העובדה שהוא זה שנכנס לחובות ועליו לשלם אותם במלואם, אבל נקרע מכך שהבנק מסרב לסייע לו לשלם אותם בהסדר נוח יותר, שיספק לו מרווח נשימה. "אני משלם את הסכום כמו ילד טוב, אבל בואו – תורידו לי בהחזרים, תעגלו פינות, תנסו לרכך את הריבית. אתם רואים שאני משלם ועומד בזמנים, בואו לקראתי".
בשלב הזה של השיחה, הדמעות מתחילות לבצבץ בעיניו. בגרון חנוק הוא אומר בכאב: "אני גר בדירת חדר, בנאדם בן 42, רוצה להתחיל את החיים שלי מחדש עם בת זוג או משהו ולהתקדם קדימה, אבל אין לי מה להציע. אני משלם קרוב ל-8,000 חובות. גם כשהילדים שלי רוצים לבוא אלי, זה לא צורה. הם אמנם באים אלי, כי אני מאד נקי, מסודר, עצמאי וגם מבשל והכל, אבל הם לא יכולים לבוא לגור אצלי באופן קבוע כי אין לי מה להציע להם. דירת סטודיו עם מקלחת ושירותים, אני לא יכול להרשות לעצמי לקנות דירה גדולה יותר, כולל תשלומי ארנונה, מים וחשמל. אני לא יכול להתקדם.
"נראה לך הגיוני שאני אשלם 5,400 שקל 10 שנים, עם השכר שלי? אני לא יכול להתקדם – גם אם אני רוצה לשכור דירה, לא מאשרים לי צ'קים. הבנאדם שמשכיר לי את הדירה מאפשר לי בלי צ'קים, הוא סומך עלי שאתן לו מזומן ביד". לדבריו, הבנק לא מאפשר לו להשתמש בצ'קים אף על פי שמעולם לא חזרו לו כאלה. "אני נקי, אין לי חזרות, אבל בגלל הסדר החוב – חסמו אותי מכל הכיוונים".
4+פנינו לעובדיה אביצור, בעל משרד עורכי דין ולשעבר קצין ציות וממונה אכיפת מנהלית בתחום הבנקאות. לאביצור רזומה עשיר בתחום הבנקאות ויש לו לא מעט מה לומר על ההתנהלות האטומה של הבנק במקרה הזה. "אני קורא להם האנשים השקופים, כן, אלו אותם אנשים שהבנק אינו חפץ בייקרם" הוא אומר.
"כל חטאו של דוד (שם בדוי) הוא הסתבכות כלכלית כתוצאה מחתונת בנותיו, ללקוח אחר זו התנהלות לא נכונה, תהא הסיבה אשר תהא, באחת היחס בבנק משתנה לבלי היכר. דוד ציפה ובצדק שהבנק יעזור לו לצאת מהמשבר אליו נקלע והעזרה הגיעה בדמות 14% ריבית.
"סיפורו של דוד נשמע כמו סיפורים רבים, מלקוחות מחוזרים הופכים להיות לקוחות לא רצויים, איך אמר לי לקוח משרדי "משהו בטון של הבנקאים השתנה". הבנק הגדול, העשיר, בעל הידע והכישורים אל מול דוד האזרח מן היישוב שנקלע למצוקה, איזו ברירה נותרה בידיו? במידה שלא ייקח את ההצעה "המתחשבת" של הבנק מצבו עלול להידרדר עד כדי חדלות פירעון ואז גם יפסיד את המעט שאולי נשאר בידו.
"רווחי הבנקים עצומים בכל קנה מידה, בקשה לרגישות מול חייבים לא תהיה בקשה מוגזמת, בעת הזו בפרט. הלכה פסוקה היא כי מערכת היחסים שבין לקוח לבין בנק היא מערכת יחסים מיוחדת, הנובעת מהאמון שרוחש הציבור הרחב כלפי מוסד זה, אנא מכם בנקים, כבדו את האמון ומערכת יחסים זו".
פנינו לבנק לאומי לקבל הסבר מספק, אם בכלל יש כזה, על האטימות הנוראה כלפי הלקוח, דווקא בזמן שהוא נמצא באחת הנקודות הקשות ביותר בחייו, לצד הקשיים הנלווים בשל המלחמה והפינוי. עד שעת פרסום הכתבה לא קיבלנו תגובה – והיא תצורף כשתתקבל.
גולשים יקרים, עשקו אתכם? גנבו אתכם? מתקשים להתנהל מול חברות משומנות ומרגישים שלא נותר לכם מה לעשות? אנחנו כאן בשבילכם! שלחו הודעה למספר 050-296-4153 או לחצו כאן
