האסטרטגיה האמריקאית, שאותה מקדם מזכיר המדינה בסיוע חלק ממערכת הבטחון שלנו, היא להביא להפסקת אש כדי למנוע הסלמה וגלישה למלחמה אזורית. לצורך הדיון אני מתעלם מהבעיות שהופכות את הפסקת האש המוצעת לשגיאה חמורה: מי ימנע את חזרת חמאס לשלטון ואת שיקום יכולותיו ההתקפיות? איך ישכנעו את תושבי עוטף עזה לביתם כשהחמאס יושב במרחק של דקות הליכה מביתם, ואיך ישכנעו את תושבי הגליל העליון לחזור כשכוח רצ'ואן במרחק דומה?
אם נשלם על שלושים ושלושה חטופים במחיר של ביטול הישגי המלחמה, שחרור מאות מחבלים מהמסוכנים ביותר וביטול ההתיישבות בעוטף עזה ובגליל העליון – מה נדרש לשלם כדי להחזיר את שער שמונים החטופים? איזו מדינה ערבית תרצה ברית עם ישראל שאינה יכולה להכריע אפילו ארגון טרור מרוכז בשטח קטן? נתעלם מכל אלה כדי לדון ביום שאחרי ההסכם.
ביום שאחרי ההסכם, אחרי שנמנעה הסלמה ונמנעה מלחמה אזורית, אנחנו חוזרים לדינמיקה של השישה באוקטובר. החמאס מתעצם מיום ליום על גבולנו הדרומי, חיזבאללה מתעצם בגבולנו הצפוני, מאמצי האיראנים למוטט את השלטון בירדן ולהפוך אותה לחזית ממשיכים, והתנועה האסלאמית, עטורת תהילה ורצון לנקום, מכפילה את מאמציה להפיל את השלטון במצרים ובמדינות הסכמי אברהם.
2+הדינמיקה הזו מוכיחה את עצמה, וסופה לנצח את ישראל. אמנם איראן אינה מדינה חזקה, היא מדינה ענייה עם כלכלה קטנה מזו של ישראל ואוכלוסייה גדולה פי עשרה, היא תלויה כמעט לגמרי בייצוא נפט, והיא דיקטטורה שמדכאת בצורה אכזרית את עמה המרדן. עם זאת, איראן מוכנה להקצות כמה עשרות מיליארדי דולרים, עשרה או עשרים אחוז מהכנסותיה, כדי לבנות ארגונים צבאיים מול ישראל. המלחמה בעזה הראתה שכדי להשמיד כוח שנבנה במחיר של מיליארד דולר, מבוסס כוח אדם זול ונשק באיכות נמוכה, נדרשת מלחמה שעולה יותר ממאה מיליארד דולר.
ישראל היא מדינה עשירה, יש לה כלכלה חזקה ומגוונת, ותוכנית חיסכון, בצורת יתרות מטבע חוץ, של יותר ממאתיים מיליארד דולר. עם כל זה, ישראל לא מספיק עשירה כדי לשלם מאה מיליארד דולר על כל מיליארד דולר שהאיראנים משקיעים, ובוודאי שאינה מוכנה לשלם באלף הרוגים במלחמה שבה האיראנים לא מאבדים חייל אחד.
איראן מנהלת מדיניות חכמה מאד. היא הצליחה להפוך תבוסה משפילה, חיסול של אורח רם מעלה בלב מתקן שלטוני מוגן, לניצחון תודעתי על ישראל שמחכה דרוכה, מפוחדת ומיוזעת. הניצחון התודעתי הזה הפך בקלות לניצחון מדיני כאשר האמריקאים מתחננים לאיראן שתימנע מתגובה ומבטיחים בתמורה הפסקת אש וכניעה ישראלית בעזה, ובוודאי עוד שלל תמריצים שלא התפרסמו. תמריצים כאלו, צריך לזכור, הופכים מיד לעוד עוצמה צבאית שחונה על גבולנו.
2+אפשר להניח שהאמריקאים ימשיכו במדיניות פייסנית כלפי איראן, הסרת הסנקציות שאפשרה את מימון החמאס וחיזבאללה תמשיך, ולאיראן לא יחסר כסף להמשיך את הדינמיקה המוצלחת שהיא מחוללת. איראן תהפוך את המהלך הפזיז של חמאס משגיאה אסטרטגית לניסוי כלים מוצלח שהוכיח את נכונות השיטה, ותגביר את מאמציה להשמיד את ישראל ולשלוט במזרח התיכון.
מה אפשר לעשות? ראשית על ישראל להפנים שאסור לסיים את המלחמה כך שהדינמיקה של השישה באוקטובר חוזרת. יש שתי דרכים לשנות את הדינמיקה. דרך אחת היא שבירת היכולת של איראן לממן את טבעת השלוחים מסביב לישראל. יש הרבה דרכים לשבור את איראן, הכלים יכולים להיות חיל האוויר או סייבר, והמטרות יכולות להיות מתקני נפט או מערכי דיכוי שהמשטר תלוי בהם, כל האמצעים כשרים, ובלבד שאיראן תצא מהמערכה מובסת, וחסרת יכולת להמשיך את מאמציה להשמיד את ישראל.
2+דרך שנייה היא שבירת הרצון של השלוחים להקריב את עצמם על מזבח המדיניות האיראנית. לא קל לשנות עמים אחרים, ובמקרה הזה הנכונות להיות בשר תותחים ניזונה מחוסר תכלית ושעמום במדינות הרוסות, מפנאטיות דתית שמספקת מטרה ותכלית בחיים, ומעוני שהופך כוח אדם לעניין זול וקל. עם זאת, אפילו העני והמשועמם ביותר לא יקריב את נפשו למען מטרה כושלת שמגחיכה אותו, את משפחתו ואת דתו. הנחלה של תבוסה משפילה לחמאס ולחיזבאללה תפחית מאד את המוטיבציה לשרת את האיראנים, ואולי תאפשר עלייה של כוחות אחרים.
בסיום המלחמה איראן צריכה להיות אחרת. לא עוד מעצמה אזורית מתוחכמת שבכוחה להנחית מכה כואבת על ישראל ולגרום לארצות הברית להתחנן לסליחתה. על איראן להפוך למה שהיא באמת, נמר של נייר, דיקטטורה של כלכלה רעועה, חתרן ערמומי שסוחר בדמם של אחרים, משיח שקר שההולך אחריו מביא אסון על עצמו ועל סביבתו.
ישראל חייבת לשנות את הדינמיקה, והשינוי צריך להתחיל עכשיו. על ישראל להתגרות באיראן ולהשפילה, לצאת מהעמדה של המתנה מפוחדת ולעבור לאיומים גלויים. אם תהיה איראן חכמה מספיק כדי לא להיגרר תאלץ לשלם בהשפלה, ובוודאי שלא תוכל לדרוש מחיר תמורת ההבלגה. אם תיגרר איראן אחרי ההתגרות ותגיב באופן צבאי תהיה לישראל הזדמנות לפגוע באיראן, במשטר ובכלכלה שלה, פגיעה אנושה. הדינמיקה האזורית שהייתה לפני המלחמה לא פעלה לטובתנו, יש הזדמנות לשנות, ואסור להחמיץ אותה.
