האם איראן באמת תממש את האיום ותתקוף את ישראל? התשובה כנראה לא ידועה גם עבור ההנהגה האיראנית עצמה, שכנראה לא שלמה עם ההחלטה לתקוף. זאת כבר לא ממש השערה אלא כנראה עובדה. יחד עם זאת, הם עדין נערכים במלא העוצמה לאפשרות של תקיפה, גם אם תהיה מוגבלת.
אם היינו יכולים להיכנס לראשו של ח'אמנאי המנהיג העליון, היינו רואים שני דברים. הראשון הוא שרידות שלטון האייתולות ופרויקט הגרעין- ח'אמנאי מבין שרוב הסיכויים שישראל תגיב במידה ותותקף, מה שיכול להוות איום ממשי על הגרעין ושרידות השלטון. הדבר השני הוא הפגנת הכוח של ארצות הברית באזור בהחלט מהווה עוד שיקול בנוגע לנכונות התקיפה בעת הזו.
אזרחי איראן כבר מאסו במלחמות המשטר שגרמו לקריסה כלכלית חמורה. מחיר הלחם במדינה עלה לאחרונה בעשרים וחמישה אחוזים, יש הפסקות חשמל מרובות והאינפלציה רק עולה ועולה. בטהרן יודעים שבמידה וישראל תפגע במתקנים אזרחיים במדינה, האזרח הקטן יפגע קשה. המשטר האיראני כבר למוד ניסיון ויודע שכאשר האזרחים יוצאים לרחובות, זה יכול לאיים על יציבות השלטון.
לאחרונה, מתרבים הדיווחים על ההתקדמות האיראנית לעבר פצצה גרעינית, ורק היום דווח על כך שהאיראנים החלו בתהליך פיתוח של המרכיב השלישי והקריטי בדרך לפצצה. נכון להיום, באופן רשמי, איראן מחזיקה בכמות של אורניום מועשר המספיקה תיאורטית לפיתוח כמה פצצות, וכן בטילים בליסטיים שיכולים לשאת את הפצצה. מתקן נפץ היא יכולת שעדיין אין ברשותה, והכרחית לפיתוח נשק גרעיני.
על מנת לשמור על האינטרסים של איראן, ח'אמנאי חייב שטבעת החנק שהוא יצר סביב ישראל תשרוד. הוא מנסה להשאיר בחיים את חמאס ומנסה להגן בכל כוחו על הארגון היקר ביותר שלו – חיזבאללה. לטובת זאת, נראה שאיראן רוצה לקחת בעלות חלקית על המשא ומתן שמתקיים כעת על עסקה, לדחוק הצידה כמה שיותר את קטר ואת מצרים שבקשר טוב עם האמריקאים, וכל זאת כדי לאזן את הלחץ שעלול להוביל להסכם מופקר מבחינתם.
אז אם איראן תתקוף או לא – התשובה לכך אין איש יודע. אך אם איראן חוששת ודואגת להישרדותה, התשובה היא כנראה ברורה. מה שבטוח שאיומים שנשמעו לאחר חיסולו של הנייה בטהרן היו קצת מופרזים, ואולי כעת זה הזמן לרדת מהעץ.
