עולם הלגיטימציה: ב-7 באוקטובר אחרי הטבח הנורא, היה נדמה שזהו, שכל העולם כחול לבן, כולם לצידנו. מי יעז לצאת נגד מדינת ישראל אחרי הטבח והתמונות המזעזעות שרצו כמעט בכל מכשיר נייד באמצעות הטלגרם, לא רק בארץ אלא בעולם.
אבל מהר מאוד זה נגמר – זה נשכח. השיח הציבורי בעולם לא רק שהוא השתנה, הוא הפך עלינו, על ראשינו. אתמול בערב, אחרי הטבח במג'דל שמס, ראיתי את ההודעות שיוצאות מארצות הברית, מצרפת, מבריטניה, מגרמניה, מעוד כמה מדינות באירופה, ושאלתי את עצמי – האם צביעות זה משהו שמוכרים אצלכם בסופר? כי נדמה לרגע אחד ששכחתם – שכחתם.
והשאלה שלי היא אחרת – כמה זמן תחזיק הכותרת אצלכם תמיכה בישראל, אחרי הטבח של מג'דל שמס? אם אחרי הטבח ב-7 באוקטובר זה שרד בערך חודש וחצי, מה המחיר של דם של 12 ילדים ונערים שכל חטאם היה לשחק במגרש כדורגל? כמה זמן יעבור עד שהכותרת אצלכם בצרפת, בגרמניה, בבריטניה תתחלף למשהו אחר והתמיכה הלגיטימית שלכם בנו תתחלף בלזרוק עלינו מקלות ולהניח לנו אותם מתחת לגלגלים?
אתם צבועים. אני לא מאחל לכם שהטרור הזה יגיע אל החצר האחורית שלכם, אבל רק שתדעו דבר אחד – אם אתם תמשיכו בהתנהלות שלכם, זה פשוט יקרה מתי שהוא. ואז תשאלו את עצמכם מי המדינה שיכולה לעזור לנו, מי מבין במלחמה בטרור, ולא תאמינו – התשובה תהיה לצערנו הרב: אנחנו.
