שאלת גיוס החרדים עומדת כבר שנים רבות בליבת הוויכוח הפנים ישראלי.
מלחמת חרבות ברזל וההפנמה כי מדינת ישראל ניצבת בפתח "עידן מלחמות" ארוך ומתמשך ואולי אפילו רב זירתי, בצד הגדלת נטל ימי המילואים, העלאת גיל השירות במילואים, הקמת חטיבות ואוגדות חדשות – העצימו את תחושת הצורך בגיוס חרדים. העתירות לבג"ץ והעובדה שהוא לא מונע עצמו מלהתערב בסוגיה, כמו גם היותה פוליטית ביסודה, תורמים אף הם לליבוי העניין שהוא ממילא חם ורותח מיסודו.
האמירה האחרונה של הרמטכ"ל הרצי הלוי (16/6/24) כי "גיוס חרדים הוא צורך מובהק שיוריד תעסוקה מאלפי חיילי מילואים", התנגש עוצמתית עם המענה שבא מצדו של השר גולדקנופף (16/6/24): "אתם לא רוצים אותנו, אתם לא צריכים אותנו". צריך לזכור כי השינוי הדרמטי באי גיוס החרדים, חל בממשלת בגין הראשונה (77'), כאשר תמורת פטור מצומצם לתלמידי ישיבות בחירים, החיל שר הבטחון עזר ויצמן, פטור גורף והגדרה כי כל תלמיד ישיבה ייקרא מעתה מי ש"תורתו אומנתו". כך גם בוטלו להן מסגרות גיוס מיוחדות לחרדים, כגון: "מורה חייל", הנח"ל החרדי שהיה פעיל בשנות ה – 60 וה – 70 תחת המסגרת של מפלגת אגודת ישראל, שלב ב' וכיו"ב.
כדי לסבר את האוזן, ראוי לציין כי אם בשנות המדינה הראשונות ועד לפטור הגורף שניתן בממשלת בגין, היה מספר מקבליו מאות בודדות ופחות מאלף, הרי שהיום אנחנו מדברים על עשרות אלפי מקבלי פטור בגין "תורתו אומנתו". התחזית היא שלקראת 2050 ועם גידול הציבור החרדי במדינת ישראל, הם יהוו כ 30% מכלל ציבור המתגייסים וממילא המשמעות היא שכמעט כל יהודי שלישי יהיה פטור מחובת גיוס בגין היותו לומד תורה.
מעבר להשלכה המשמעותית של אי גיוס החרדים על התארגנות הצבא ומילוי השורות ובפרט בזו המתעצמת בימי מלחמה וההפנמה כי אנו צפויים לחיות על חרבנו עוד שנים רבות, יש לסוגיה השפעות עצומות בעוד תחומים. שאלת הגיוס, או מתן הפטור מגיוס, קשורה באופן הדוק לכניסת גברים חרדים למעגל העבודה, שהיא חיונית ליציבות ולפיתוח הכלכלה הישראלית. כמובן, שהיא גם משפיעה על יכולת ההשתכרות, שיעור הפריון והייצור של המשק כולו וכן על אפשרויות הקיום של החברה החרדית עצמה.
2+לא יכול להיות ספק, כי שירות חרדים בצבא, משפיע ואף משנה את אופייה של החברה החרדית, גם אם מדובר במסגרות שירות ייחודיות להם. היציאה מאזור הנוחות השמרני והעוטף ל"עולם הגדול", מחלישה את השפעות הרבנים והעסקנים החרדים, מגבירה את האינדיבידואליזם ובעיקר מאפשרת לחייל בוגר הצבא ובני משפחתו, להשתחרר מהתלות החיונית (ולעיתים המגבילה), בקהילה החרדית למטרות תעסוקה וכיו"ב.
מכאן גם ברורה ההתנגדות הגורפת של "ההנהגה החרדית", לגיוס חופשי של חרדים ללא הגבלה או "חוק גיוס" כשהם שותפים לעיצובו, מהטעם הפשוט שהם יאבדו שליטה על צאן מרעיתם. לא בכדי, ההנהגה החרדית, מנהלת מלחמת חורמה, כולל שימוש בביטויים עזים כגון: "מלחמת שמד" "העברה על דת" ואפילו איומים בירידה מן הארץ, למקרה שתחול חובת גיוס גורפת ולא מבוקרת.
ההנהגה החרדית לא מוכנה אף לקבל את האבחנה בין לומדי תורה אמיתיים, השקודים על לימודם מבוקר עד ליל, לבין אלה שממלאים את השורות, אך אינם לומדים באמת. מאחר שביסוד תפיסתם, הם מנהיגי הציבור והאחריות שלהם היא לכלל הציבור. בסולם הערכים שלהם, לימוד התורה והשייכות ל"ציבור החרדי", היא משימת קודש שלהם והם חוששים בכנות ממדרון תלול שאחריתו מי ישורנו, אם יהינו לשחרר קצת את החבל ולאפשר למי שאינם מסוגלים או רוצים ללמוד, להתגייס לצבא. בעיני רוחם, גיוס המוני של ציבור חרדי לצבא (גם אם מדובר באנשים שחפצים להתגייס וגם כאשר אלה אינם תלמידי חכמים אלא מחממי הספסלים האחוריים בישיבות, במקרה הטוב), משמעו הברור – קץ היהדות החרדית בארץ ישראל.
2+כל זאת ועוד טרם באנו לדון בשאלות אידיאולוגיות הקיימות בקרב רבים בחברה החרדית, אודות היחס לציונות והשותפות במדינה ובמוסדותיה כמתנגשת עם התפיסה החרדית הבסיסית, שהקמת המדינה היא סוג של תקלה בתכנית האלהית וסטייה "מרצון הבורא". אולי תקלה חיונית, שהם שותפים לה בעל כורחם, אולם מכאן ועד להרמת נס הציונות והשתתפות אקטיבית שלהם במפעלותיה, המרחק רב מאוד.
נדמה שהחברה הישראלית הפנימה, כי לא ניתן יהיה לגייס חרדים בכוח לשירות צבאי. ספק אגב, האם מהלך כזה יעיל מעיקרו. עובדה זו מגבירה את התסכול בשכבות האוכלוסייה הרבות שנושאות בנטל הצבאי הכבד, שלו נלווים מחירים לא פשוטים בכלל, בחיי אדם בחיי המשפחה ובעיקר בתחושה "שאנו לא מוכנים יותר להיות פראיירים". התסכול מועצם על ידי כלי התקשורת והפוליטיקאים העוסקים בסוגיה באופן אינטנסיבי, כאשר ברקע מרחף כל העת האיום בהתערבות ובהכרעת בג"ץ בנדון.
מכאן, שעיקר העיסוק כיום נסוב סביב שני צירים; האחד, סנקציות כלכליות על הישיבות וצמצום חד של התקציבים לישיבות שלא יעמדו במכסות הגיוס ובצדו, ניסיונות הממשלה בעיקר למצוא "פתרון מוסכם", שיבטיח את המשך תקצוב הישיבות, עם העלאה מתונה של כמות המתגייסים, לאורך השנים קדימה, באופן שניתן יהיה "לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה", כלומר: כולם יהיו לכאורה מרוצים.
ספק אם חוק הגיוס החדש – ישן, יספק את הסחורה, בפרט לאור העובדה שהוא זכה לתמיכה של 63 ח"כ בלבד ולהתנגדות מקיר לקיר של 57 ח"כ. בהם גם אלה שהציעו בעצמם את החוק באותה מתכונת בדיוק בממשלה הקודמת. כדי לחולל מפנה משמעותי, ובעיקר יציב וכזה שיחזיק לאורך שנים קדימה ולא עוד "פתרון פלסטר", שרק יידחה את הקץ, נדרשת הסכמה עממית רחבה למתווה כלשהוא. בקונסטלציה הפוליטית כיום, נראה כי היכולת להשיג מתווה שכזה, כנראה שלא קיימת.
בעיות מורכבות דורשות פתרונות פשוטים. חוק הגיוס כמו גם חוק טל, או כל הצעה אחרת בתווך, לא הציגו באמת בשורה מהפכנית בתחום. בסופו של דבר, צורת ההתנהלות בנושא הייתה בסגנון של "לסגור את האורווה לאחר שהסוסים נמלטו" וגם כיום בחוק החדש, מדברים על יעדי גיוס לא גבוהים מלכתחילה. לכן, ראוי לשקול ביטול מוחלט של חובת הגיוס של הציבור החרדי. כן מוחלט וטוטאלי בלי הנחות וללא תחמונים. בצד זאת להגביר את התמריצים החיוביים לכל מי שכן משרת.
מה נשיג בכך? ראשית, לאור התרומה השולית של חוק הגיוס החדש בהגדלת כמות המתגייסים, לעומת הצרכים האמיתיים של הצבא, השאלה צריכה להיות מה נשיג בגיוס חרדים לפי חוק חדש ובעיקר באיזה מחיר. ממש לא בטוח שהתועלת תשתווה לנזק. שנית, חוק או הסדרה רגולטורית, מבטיחים את המשך שליטת העסקונה החרדית בתהליך כולו. כבר ראינו שאלה מוכנים למלחמת חורמה, על מנת להבטיח את המשך אחיזתם החיונית לדידם בציבור החרדי.
את הקשר הגורדי השלילי הזה בין פוליטיקאים – עסקונה חרדית – שליטה בציבור החרדי, יש לגדוע ובכך להעביר יתר אחריות ועצמה לפרט, על חשבון הפתרונות הקהילתיים הקולקטיביים.
תאמרו, אם נבטל כליל את חובת הגיוס בציבור החרדי, אף אותם מתי מעט שכן מתגייסים לא יעשו זאת. לא בהכרח. אלה בציבור החרדי, שרוצים להיות שותפים להוויה הישראלית ולקחת חלק בחובה האזרחית הבסיסית של שירות בצבא ורבים הם, יעשו זאת גם ללא חקיקה. אלה שלא, החוק לא יעלה ולא יוריד לדידם. הרווח המצרפי הגדול יהיה, שאותם מחממי ספסלים בבתי המדרש ובישיבות, שלא באמת לומדים, יצאו החוצה. ישתחררו מכבלי השליטה של העסקונה החרדית. חלקם בוודאי ימצאו את דרכם לשירות צבאי וגם אלה שלא, ישתלבו במעגלי העבודה והיצירה הכלכלית, באופן הרבה יותר מוצלח ומיטיבי מהמצב הנוכחי.
2+עם הזמן, גם החברה החרדית בעצמה, תלמד לחיות עם הפתרון הזה ואף להפיק ממנו תועלת, שכן כל בר דעת מבין שלא ניתן ולא צריך להחזיק חברת לומדים בת עשרות אלפי אנשים "על הנייר". הנזק כיום, לתוככי החברה החרדית והפגיעה באלה שאכן תורתם אומנתם, גדול מן התועלת.
בסופו של דבר, הציבור החרדי הוא מגוון מאוד ולא ניתן לדבר עליו כמקשה אחת, הגיוון ילך ויגדל במקביל לעליה בקצב הגידול באוכלוסייה. כבר היום השוליים החרדים התרחבו מאוד וקיימים ציבורים חרדים גדולים "על הנייר", שהם קרובים יותר להוויה הישראלית המרכזית; עובדים, לומדים, גרים בערים ובשכונות מעורבות ובעיקר מאמינים בפרגמטיזם כלכלי וחברתי כמכשיר חיוני לחיים טובים להם ולילדיהם.
באופן הפתרון המוצע, הסיכוי להגיע להשתתפות חרדית משמעותית במשק ובכלכלה כמו גם שירות צבאי אמיתי ובקנה מידה רחב, גבוה יותר.
