יום הזיכרון לשואה ולגבורה נפתח כמדי שנה בעצרת הממלכתית המרכזית במוזיאון יד ושם במעמד נשיא המדינה, ראש הממשלה והרבנים הראשיים, במהלכה מדליקים ניצולי השואה ובני משפחותיהם שש משואות המייצגות את ששת המיליונים שנספו בשואה. השנה ילדיקו את המשואות פנינה חפר, אלגרה גוטה, אריה איתני, ראיסה ברודסקי, מיכאל בר און ואיזי קביליו. את סיפורם אנו מבקשים להביא כאן היום.
איזי קביליו נולד בסרייבו שביוגוסלביה בשנת 1928 כבן יחיד להוריו ליאון ונטה לבית בירנברג. הוא למד בבית ספר עממי יהודי ובגימנסיה ממלכתית, היה חבר בתנועת הנוער "השומר הצעיר" לקח חלק במקהלת הילדים בבית הכנסת הגדול שבעיר. אביו היה בעל מפעל למשי ולצמר שבו הועסקו כ־250 עובדים, נמנה עם מייסדי בנק יהודי בשם "גאולה" והיה חבר בהנהלת הבנק עד סגירתו עם פלישת הגרמנים.
איזי (יצחק) מספר כי בפסח נהג סבו לקרוא בהגדה בעברית ובלדינו, והיה מספר לו בכל שנה על ירושלים. בינואר 1941, חודשים אחדים לפני פלישת הגרמנים, עמד איזי לעלות ארצה במסגרת עליית הנוער, אך בעקבות לחץ שהפעילו עליו אמו וסבתו ביטל את התכוניות. כעבור זמן קצר, באפריל 1941, כבשו הגרמנים את יוגוסלביה. הם הלאימו את המפעל של אביו והרסו את בית הכנסת בעיר. ליל הסדר האחרון של המשפחה היה שונה מהשנים הקודמות, ובני המשפחה קראו את ההגדה לאור נרות.
סיפורו של איזי.
אחד מעובדי המפעל של האב, מכונאי ממוצא גרמני בשם יוסיפ אברהרד, גויס עם הכיבוש הגמרני לגסטפו. בזמן שסבו וסבתו נשלחו למחנה יסנובץ שם נרצחו, הסתיר אברהרד את משפחתו של איזי במרתף ביתו, השיג להם מסמכי זהות מזויפים והבריח אותם לעיר מוסטר. משם המשיכה המשפחה לנדוד לעיר ספליט, אך משם גורשה למחנה ריכוז ליד דוברודניק ובהמשך לאי ראב. לאחר כניעת איטליה לבעלות הברית בספטמבר 1943, פשטו פרטיזנים על האי והצילו את היהודים במקום.
לאחר השחרור הסתתרו איזי והוריו בהרים, שם חיו בקרב הפרטיזנים כשאיזי אף לוקח חלק ולנחם בשורותיהם. עם תום המלחמה שבו איזי והוריו לסרייבו. איזי סיים את לימודיו בגימנסיה והחל ללמוד הנדסה. בדצמבר 1948 עלתה המשפחה כולה לישראל ואיזי התגייס בפעם השנייה בחייו, הפעם לצה"ל שם שירת ביחידה קרבית: "במצעד יום העצמאות הראשון בירושלים לא ידעתי טוב עברית, אבל עמדתי עם הרובה, הצדעתי לדגל, והשואה עברה לי לפני העיניים. אמרתי: 'זה שלנו עכשיו'". לאיזי ולבת זוגו עודדה שתי בנות, ענת וגיליה, חמישה נכדים ושישה נינים.
