האזעקות של השנתיים האחרונות מחזירות את נעמי ליכטהויז, ילידת בוקובינה, שמונים שנה לאחור. "ההפצצה ההיא מצלצלת לי באוזניים בכל אזעקה היום", היא מספרת. נעמי, שנולדה ברומניה של אז היום אוקראינה, גדלה בבית שבו שפת האם הייתה גרמנית – שפה שסימלה תרבות ואופרה בצ'רנוביץ' שלפני המלחמה, אך הפכה למגן היחיד של סבה ברגעי האימה.
4+כילדה בת שש, חייה נקטעו באחת עם פרוץ הקרבות, והיא מצאה את עצמה במרוץ הישרדות שנמשך חמש שנים, בתוך גטו ומרתפים אפלים, כשהיא מחזיקה בתקווה אחת: להישאר יחד עם הוריה.
שנות המלחמה של נעמי עברו בבדידות גדולה. ללא חברות או בית ספר, היא שיחקה עם עצמה בזמן שסבה לימד אותה קרוא וכתוב בגרמנית בין כותלי הבית. הפחד הגדול ביותר היה מהאוקראינים שרכבו על סוסים וירו לכל עבר. "מזל שהסוסים עשו רעש בכביש, כך ידענו לברוח למרתף או לשכנים הנוצרים שהחביאו אותנו", היא נזכרת.
4+רגע השיא של האימה הגיע לקראת סוף המלחמה. שני אנשי SS ואוקראינים פרצו לבית השכנים בו הם שהו עם אקדחים שלופים. אימה של נעמי ספגה סטירות קשות עד שאיבדה את שמיעתה, והחזיקה את נעמי הקטנה לפניה כדי שייפגעו יחד מהירי. אז קרה הנס: סבה של נעמי נפל על ברכיו של החייל הגרמני והתחנן בגרמנית רהוטה: "אדוני, קח את החיים שלי ותשאיר את הילדים שלי לחיות". הגרמני הביט בסב הלבן כקיר, ובאופן בלתי מוסבר הוריד את הנשק ויצא מהבית.
במשך חמש שנים לא ידעה נעמי מה עלה בגורל אביה שנלקח למחנה עבודה. רק לאחר המלחמה הגיע פתק מוברח: "אני בחיים. האם אתם בחיים?". האיחוד המשפחתי המרגש התקיים בסוצ'ווה, ומשם המשיכו לבוקרשט. בשנת 1950 עלו לישראל באונייה.
4+המעבר לארץ לא היה קל. התחנה הראשונה הייתה "שער עלייה" בחיפה, משם לבית עולים בעתלית ולבסוף למעברה בכפר חסידים. בלב כואב היא מספרת על סבה, האיש שהציל את חייהן, שנשאר בצד הרוסי של הגבול שנסגר: "לא ראיתי אותו מאז 1946. כשהגבול נפתח, הוא כבר היה מבוגר מדי מכדי לבוא".
נעמי, שהייתה בת יחידה וגדלה בצל האובדן של 16 בני משפחה שמתוכם חזרה רק אחת, הפכה את הקמת המשפחה למפעל חייה. בגיל 18 התחתנה, ולמרות שלזוג הצעיר לא היה דבר, הם הקימו במו ידיהם בית לתפארת. ילדיה של נעמי נולדו לאחר שנישאה ללוחם האצ"ל שעבר תלאות בחיים וישב 3 שנים בכלא. היום היא חובקת שני ילדים, ארבעה נכדים ושמונה נינים. "זה בשבילי כל החיים", היא אומרת בהתרגשות, "הצלחתי להקים משפחה".
4+כאשר היא נשאלת על מסר לדור הנוכחי, שנמצא במלחמה כבר שנתיים וחצי, נעמי מחבקת את הנוער ואת נינתה המשרתת בצבא. "אהבו את הארץ, אל תשכחו מה עברנו", היא מבקשת. "לכו לאושוויץ, תכירו ותעבירו מדור לדור. אני מתפללת עבור החיילים שיחזרו בריאים ושלמים, ושיזכו סוף-סוף לחיות בזמן שלום".
נעמי שייכת לעמותת יד עזר לחבר העוסקת בהנצחת זיכרון השואה ובשמירה על עדותם של הניצולים. מוזיאון השואה של העמותה יהיה פתוח לאורך כל השבוע, משעות הבוקר ועד הערב – כאשר הכניסה חופשית. במוזיאון יוצגו לראשונה פריטים נדירים וייחודיים, אשר אינם מיועדים למכירה פומבית, אותם הצליחה העמותה לאתר ולהביא מגרמניה. מדובר במוצגים בעלי ערך היסטורי עצום, הנחשפים כעת לציבור הרחב לראשונה.
