יום הזיכרון לשואה ולגבורה נפתח כמדי שנה בעצרת הממלכתית המרכזית במוזיאון יד ושם במעמד נשיא המדינה, ראש הממשלה והרבנים הראשיים, במהלכה מדליקים ניצולי השואה ובני משפחותיהם שש משואות המייצגות את ששת המיליונים שנספו בשואה. השנה ילדיקו את המשואות פנינה חפר, אלגרה גוטה, אריה איתני, ראיסה ברודסקי, מיכאל בר און ואיזי קביליו. את סיפורם אנו מבקשים להביא כאן היום.
אריה איתני נולד במילאנו שבאיטליה בשנת 1927 בשם ארמין גוטמן, כבן יחיד להוריו שמואל ואסתר־אטל שהיו זוג מהגרים יהודים מהונגריה. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, גורשו היהודים בעלי האזרחות הזרה מאיטליה ומשפחתו נאצלה לחזור לגור בהונגריה. אריה נשלח ללמוד בחדר, שם למד עברית, הניח תפילין, עלה לתורה וחגג בר מצווה.
במאי 1944 נשלחו אריה ומשפחתו לגטו אגר, ולאחר כחודש בלבד גורשו לאושוויץ, שם נרצחו הוריו בתאי הגזים. מאושוויץ הוא הועבר למחנה קאופרינג, שם שועבד בעבודות כפייה. הוא נשא שקי מלט וגוויות והיה עד למקרי רצח והשלכת גופות של אסירים לבור. "הוכרחנו לרוץ עירומים לעיני קציני הס"ס", הוא מספר, "נפסלתי. ניצלתי שנייה שבה לא שמו לב והזדחלתי אל מתחת לקרונות. התלבשתי במהירות ונדחקתי אל בין האסירים שנמצאו כשירים לעבוד".
סיפורו של אריה.
עם פינוי המחנה, הוצאו נשלחו לצעדת מוות: "כל מי שפיגר, מעד, נפל או יצא מהשורה, הוכה או נורה למוות". משם הגיע אריה למחנה אלך, חלה בטיפוס ונהפך למוזלמן, כמו בסיפורים המפורסמים הוא הושלך לצריף, משם בכל בוקר נאספו הגוויות ונזרקו לבור. כאשר שחרר צבא ארצות הברית את המחנה היה אריה חלש מכדי לעמוד על רגליו: "זחלתי והסתפקתי בשאריות מזון שהיו פזורות על הקרקע".
אחרי השחרור חזר אריה להונגריה, ובנובמבר 1946 עלה על סיפונה של אוניית המעפילים "כנסת ישראל" בדרך ארצה. כמו רבים מהניצולים נשלח אריה למחנות בקפריסין על ידי הבריטים, שם הזכירו לו הגדרות את טראומת השואה מה שהוביל אותו לברוח. כעבור זמן קצר נתפס, נשפט ונכלא: "שוב לבשתי מדי אסיר ושוב לא הייתי חופשי".
ב־1947 הגיע לבסוף לארץ־ישראל. הוא התגייס להגנה ולחם במלחמת העצמאות בין היתר מול הסורים במשמר הירדן: "אני וחברי אברהם קסטן ז"ל החלטנו שנפוצץ את הרימון האחרון כשהסורים יגיעו. באותן הדקות חלפו כל חיי לנגד עיני. ברקע שמענו את צעקות הסורים המתקרבים. לפתע נשמע פיצוץ". אריה נפצע קשה באותו הקרב ונפל בשבי. הוא עבר עינויים וכמה מאצבעות רגליו נקטעו ללא הרדמה. לאחר 13 חודשים שב לישראל.
אריה נמנה עם מייסדי קיבוץ האון. שם הכיר את רינה, ניצולת שואה מפולין, והשניים נישאו.
רינה ז"ל ואריה יבדל"א הביאו לעולם שני ילדים, שמונה נכדים ושבעה נינים. רינה נפטרה בשנת 2020. בתם הבכורה של אריה ורינה, אסתר, נפטרה בשנת 2023.
