יום הזיכרון לשואה ולגבורה נפתח כמדי שנה בעצרת הממלכתית המרכזית במוזיאון יד ושם במעמד נשיא המדינה, ראש הממשלה והרבנים הראשיים, במהלכה מדליקים ניצולי השואה ובני משפחותיהם שש משואות המייצגות את ששת המיליונים שנספו בשואה. השנה ילדיקו את המשואות פנינה חפר, אלגרה גוט, אריה איתני, ראיסה ברודסקי, מיכאל בר און ואיזי קביליו. את סיפורם אנו מבקשים להביא כאן היום.
פנינה חפר נולדה בכפר נושפאלאו ברומניה למשפחה ציונית בת 23 נפשות בה דיברו עברית ורכשו גם השכלה כללית, לצד שמירה על אורח חיים יהודי עתיק יומין שכן אביה, הרב אנשיל אשר וייס, היה רב הקהילה במקום. בשנת 1940 הועבר הכפר בו התגוררה המשפחה לשליטת הונגריה, ועם השתלטות הגרמנים על המדינה החלו בכפר לחוש את הגזרות של הצורר הנאצי.
במאי 1944 כונסו יהודי הכפר, ובני המשפחה הוסעו לגטו סיללג'שומיו, שם הקימו אוהלים מבגדים. פנינה מספרת כי ההתעללות במקום הייתה קשה. יהודים הוכו ונקשרו לעצים, זקנים ופאות גולחו בכוח, והגברים אף אולצו להכין סנדלים מרצועות התפילין שלהם. משם גורשה המשפחה ברבת לאושוויץ, שם הורה האב שאם יופרדו, עליהם להגיע לארץ ישראל.
סיפורה של פנינה.
כמו יתר היהודים שהגיעו למחנה ההשמדה, באושוויץ הופרדה המשפחה בסלקציה מיד עם הירידה מהקרון. רוב בני משפחתה של פנינה נרצחו לבסוף בתאי הגזים, אך פנינה הצליחה לשרוד יחד עם אחותה בלומה. באושוויץ שהו השתיים חמישה חודשים וחצי, במהלכם מכרו את מנות הלחם שלהן תמורת סידור איתו התפללו כלל האסירות שהוחזקו יחד איתן בבלוק.
בסוף 1944 הועברו פנינה ובלומה לברגן־בלזן, שם העבירו את יום כיפור בצום כשלאחר מכן נשלחו לעבודת כפייה בבית חרושת לנשק בזלצודל. ב־14 באפריל 1945 שוחררו בידי חיילי צבא ארצות הברית. השתיים נמלטו מגרמניה ליוגוסלוויה ובנובמבר 1946 הפליגו באוניית המעפילים "כנסת ישראל" ארצה, אותה לכדו הבריטים ובאכזריות רבה אף השליכו למים את סידור התפילה הנדיר.
עם הגעתן לארץ גורשו השתיים לקפריסין, ובספטמבר 1947 הגיעו למחנה עתלית. עם שחרורה עלתה פנינה לירושלים ולמדה בסמינר למורים. היא התאחדה עם בלומה ועם ארבעה אחים אחרים ששרדו מכל המשפחה הענפה, אותם הצליחו למצוא בין היתר בזכות תצלום של השתיים בזמן העימות עם הבריטים על סיפון אוניית המעפילים.
פנינה נישאה ליעקב, ויחד הם יצאו לשליחות בתוניסיה. כעבור זמן מה לימדו בני הזוג בבית ספר יהודי בארגנטינה, וכשחזרו לארץ ניהלה פנינה את בית הספר הממלכתי־דתי "משואות" בבני ברק. פנינה ויעקב הביאו לעולם שלוש בנות, 16 נכדים ויותר מ־45 נינים. שלוש בנותיהם ממשיכות את המסורת והן מורות בישראל. כל צאצאיה של פנינה מגשימים את חלומה וגרים בארץ.
