•בעת המלחמה נשמע היטב קולו של דובר צה"ל – לכן, כמיטב המסורת של מדור זה, ניגשנו לבחון את אחורי הקלעים של פרסומיו ולהצביע על המקום המסוכן שאליו צה"ל מתקדם בדרך שסולל לו אגף הדוברות.
המילה קונספציה הפכה מאז טבח שמחת תורה למילה נרדפת לכישלון שמאחוריו עומדים המעולים שבמוחות. בניסיון לתיאור הקונספציה או התזה שהרדימה את צה"ל ובעטיה טבחו עזתים באזרחי ישראל – טבח שייזכר לדיראון עולם – נשמעו הסברים מגוונים, ובהם "צבא קטן וחכם", שכישלונו הוכח, "ישראל צריכה לחזור להתחמשות עצמאית ולא להיות תלויה בגורמי חוץ", מודיעין אליטיסטי מנותק מהשטח בשילוב יהירות צבאית מסוכנת, "מחדל יום הכיפורים השני", ואחרונה ולא חביבה: תאוריית ההכלה, שהיא עניינו של מאמר זה.
5+צה"ל, שתפקידו לשמור על אזרחי ישראל מפני האויב, ומפקדיו, שאמורים להיות דרוכים, ממוקדים במטרה ונחושים, אימצו לצערנו עם השנים – בשם הגנה על זכויות אדם של האויב – נוהלי פתיחה באש בעייתיים המסכנים את חיילינו. הגישה הרווחת בצה"ל היא שאסור לנצל את היותו הכוח החזק יותר כדי לגבור על חפים מפשע, ולכן יש לאמץ את גישת ההכלה במקום עימות.
אפליה ממוסדת
המחשה בולטת לתהליך של הטמעת תאוריית ההכלה בצה"ל היא פעילותו של דובר צה"ל. לפי אתר האינטרנט של מערך דוברות צה"ל, זה ייעודו של המערך: "העצמת אמון הציבור בצה"ל, חיזוק הלגיטימציה לפעילותו והרתעת האויב באמצעות השפעה על המרחב הציבורי תקשורתי באופן ממלכתי, מבצעי, חדשני… תוך העצמת אמון הציבור, חיזוק הלגיטימציה של צה"ל והגברת הרתעת האויב בפלטפורמות השונות בהם אנו פועלים".
עוד טרם הטבח של שמחת תורה גילו תחקיר (של שיראל ללום בעלון השבת גילוי דעת) וכן כתבה (של קלמן ליבסקינד במעריב) כי פרסומי דובר צה"ל מאופיינים בהטיה בולטת לעמדות שמאל. בתחקיר ובכתבה נערכו השוואות בין תגובת דובר צה"ל לביקורת על דבריו מצד אנשי ימין ובין תגובתו לביקורת משמאל, ששתיהן ביקורות על התנהלות אותם קצינים בצה"ל.
5+הביקורת מימין הוגדרה הסתה, והודעת דובר צה"ל בעניינה הייתה יזומה ונשלחה לכל כלי התקשורת כדי להגן על הקצינים מפני ביקורת ימנית. לעומת זאת ביקורת מצד שמאל נגד אותם קצינים לא זכתה לתגובה יזומה. מובן שהטיה ברורה כזו אינה רק תמוהה בשל חוסר הגינותה אלא תוצאתה ברורה: היא מעצבת את תודעתם של אותם קצינים וגורמת להחלשת הזדהותם הלאומית.
5+אחוות ישראל–איראן
הצצה לפרסומיו של דובר צה"ל מגלה כי לא רק ניחוח פוליטי דבק בהם אלא מדובר בגוף צה"לי שלקח לעצמו חירות לשמש פלטפורמה להפצת נרטיבים פרוגרסיביים שמסיטים את תשומת הלב מהעוצמה ומהנחישות הנדרשים לחיילים ולמפקדים כדי לנצח בלוחמה ומעצבים 'חייל חדש'.
לדוגמה, בסרטון התדמית שהפיקה דוברות צה"ל בפרסית במהלך המלחמה בעזה נראות חיילות וקצינות הפונות ומסבירות (חלקן בפרסית) לנשים באיראן כי גם הן "יכולות להיות חזקות, עצמאיות וחופשיות במדינה, כמו הנשים בישראל". האם שעת מלחמה היא העת לדברר אחווה נשית כלל-עולמית, ועוד עם הנשים באיראן?
5+עוד דוגמה להטיה האידאולוגית של דובר צה"ל היא אירועים שבהם נדרשו חיילי צה"ל למחוק כתובות גרפיטי, כגון "יחד ננצח" שרוססו על מבנים בעזה או משפטי הנצחה ללוחמים שנפלו, וכן מילות עידוד לעורף, וזאת בטענה כי ריסוס כתובות כאלה נוגד את הקוד האתי של צה"ל. דובר צה"ל דברר את הפקודה ואת מחיקת הכתובות על ידי החיילים.
מנגד, טרח דובר צה"ל לפרסם דברי הלל לחיילת, שכפי הנראה תפקדה כמפעילת כלי כבד מסוג D9, וזאת אפשר ללמוד מתצלום שלה ליד כתובת גרפיטי על גב הכף של אותו כלי, ובה נכתב: "בחורה על D9". כלומר, כתיבת גרפיטי מבחינת דובר צה"ל אינה נוגדת את הקוד האתי של צה"ל כל עוד היא נותנת ביטוי לנרטיבים פמיניסטיים.
מדינה יהודית? דובר צה"ל פרסם תמונה בה טשטש את המילה "משיח"
דוגמה נוספת להטיה האידאולוגית של דובר צה"ל היא כתבה שפורסמה מטעמו במהלך המלחמה: משלל קציני הרפואה של אוגדת איו"ש התמקדה הכתבה דווקא בפעילותן של שש קצינות רפואה, ובמקום לתאר את שגרת פעילותם של הקרפ"רים הדגישה את הפן המגדרי והסתיימה בקלישה תעמולתית רועמת: "בזכות השינויים שנעשה יחד – ננפץ לעד את תקרת הזכוכית". והרי זהו קידום של אג'נדה פמיניסטית רדיקלית כאילו נשים צריכות לשאוף לשבור את תקרת הזכוכית כאוכלוסייה העשויה מקשה אחת שמרכז חייה הוא קריירה פורצת דרך המצריכה ניתוץ הקיים.
דובר צה"ל עסק גם בהפצת קמפיין להט"בי ממש, שכותרתו "Love is Love" והפרזנטור שלו היה חייל עטוף בדגל הלהט"ב, כאילו נטייה מינית להט"בית היא תכונה המעצימה או לפחות משנה את ביצועיו של חייל.
5+ערך השוויון המתעתע
התמימים אולי יאמרו כי זו בסך הכול הטמעה חיובית של ערך השוויון, אך בדומה לשדות חברתיים אחרים בישראל, זוהי כנראה מסכה שמאחוריה תהליכים תודעתיים פרוגרסיביים שעובר הצבא, ויעידו על כך מאמרינו הקודמים על הפריווילגיות הייעודיות לנשים בישראל ועל שוויון הזכויות שיש כיום במדינה ללהט"בים, אשר אינו מפריע גם לארגוני הלהט"ב ולארגונים פמיניסטיים רדיקליים להמשיך לזעוק את זעקת הקוזק הנגזל.
במילים אחרות, מאחורי הנרטיבים הללו עומדת פוליטיקת הזהויות, התפיסה המחלקת את החברה למדכאים ולמדוכאים (להט"ב, נשים, ערבים). תפיסה זו, כידוע, מבוססת על התחמקות מקבלת אחריות, שבה החלש הופך למוחלש ונחישות וחתירה למגע נדחקות לקרן פינה. באשר למושג האמת – לכל אחד בה יש את האמת שלו, ובאשר למושג הצדק – המוחלש תמיד צודק.
יו"ר INSS לשעבר: "כשלנו. היינו חלק ממחלה ממארת שפשטה בגוף"
מטרתה הסופית של תפיסה זו היא פירוק החברה לגורמים, כיוון שכל פרט נלחם על מקומו בהיררכיה החברתית: מעליו בהיררכיה יש מוחלשים ממנו, ומתחתיו – פריווילגים. בדרך זו ובאיחוד מאבקים של חברי הקבוצות המוגדרות מוחלשות נגד הרוב הפריווילגי המפריד גובר אט-אט על המשותף.
בתפיסה זו מובלעת גם ההנחה כי אנו – היהודים, בעלי הצבא החזק – מדכאים את הערבים, הנכבשים והאומללים. מכאן נשמטת רעיונית ההצדקה להגנה על קיומנו כאן ומתבססת העסקת חיילינו בדילמה כיצד לא לפגוע ב'בלתי מעורבים' במקום ללחום באויב כדרך הלוחמים שמטרתם לחסל האויב בדרך הקצרה והמהירה.
5+האבסורד הוא שאפילו המונח בלתי מעורבים התברר כפיקציה: תוצאות הנרטיבים הללו לא איחרו לבוא, ובעוד גלעד שליט אפילו על עצמו לא העז להגן, לבראל שמואלי הי"ד לא ניתנה אפילו האפשרות להגן על עצמו, ולא שוגר הטיל שהיה פוגע ברוצחו בול בפוני.
קידום תאוריית המגדר באמצעות ערך השוויון המתעתע פוגע בנו פעמיים: הוא מסיט את המיקוד מהמטרה שלשמה צה"ל קיים – הניצחון על האויב – וגם מעצב את דמות החייל הישראלי כחומל ובעל קוד מוסרי מעורפל, וכך מחליש את רוח הלחימה של חיילינו. מכיוון שצה"ל נחשב לכור היתוך חברתי, התהליכים הנ"ל מתפשטים גם לחברה הסובבת את הצבא ויוצרים טשטוש של ההבחנה בין טוב לרע, והבחנה זו הולכת ומתקבעת לפי תחושותיו של האדם ולא על פי שיפוטו הרציונלי. כך לא מנצחים אויב, ואפילו לא מרתיעים אותו!
לידים
1. הגישה הרווחת בצה"ל היא שאסור לנצל את היותו הכוח החזק יותר כדי לגבור על חפים מפשע, ולכן יש לאמץ את גישת ההכלה במקום עימות.
2. הצצה לפרסומיו של דובר צה"ל מגלה כי לא רק ניחוח פוליטי דבק בהם אלא שמדובר בגוף צה"לי שלקח לעצמו חירות לשמש פלטפורמה לנרטיבים פרוגרסיביים, שמסיטים את תשומת הלב מהעוצמה ומהנחישות הנדרשים לחיילים ולמפקדים כדי לנצח בלוחמה ומעצבים 'חייל חדש'.
3. מאחורי הנרטיבים הללו עומדת פוליטיקת הזהויות, התפיסה המחלקת את החברה למדכאים ולמדוכאים (להט"ב, נשים, ערבים). תפיסה זו, כידוע, מבוססת על התחמקות מקבלת אחריות במקום על נחישות ועל חתירה למגע
