כיצד הייתם קוראים לחבר פרלמנט גרמני שפעל למען שחרורו של רוצח יהודים נאצי מהכלא, ולאחר שזה מת בכלאו הלך לנחם את משפחתו? אם בחרתם במילה "נאצי"- כנראה לא טעיתם. כיצד הייתם מכנים אזרח, תנועה או מפלגה ישראלית הפועלים למען שחרור מחבל מהכלא, עם דם על ידיו, שרצח בצורה סדיסטית את קורבנו רק בשל היותו יהודי, שעם מותו בחרו לבוא לביתו ולהביע את צערם על הסתלקותו והזדהותם עם משפחתו, לכל הפחות? אם בחרתם בתשובה "תומכי טרור" – יתכן שבחרתם בתשובה הנכונה, גם אם חלקית ומעודנת כמעה.
תומכי טרור היו וישנם עדיין גם מקרב חברי הכנסת ואזרחי ישראל, לכאורה. כאלו שבחרו מרצונם החופשי להתאבל או לנחם את משפחת המחבל וליד דקה לדוגמה, רוצחו המתועב והסדיסט של חייל צה״ל משה תמם הי״ד. אזרחים ישראלים, ועל אחת כמה וכמה ראשי מפלגות וח"כים ערבים ויהודים, שבחרו לסייע, להזדהות ולתמוך במחבלים ובמשפחותיהם, כפי שנעשה מזה שנים ולא רק עם המחבל הארור וליד דקה, אלא אף עם רוצחים גרועים ממנו כדוגמת המחבל הנודע מרואן ברגותי השפוט לחמישה מאסרי עולם מצטברים על חמישה מעשי רצח – אינם ראויים לשמש עוד בתפקידים ממלכתיים בפרט ובשליחות ציבורית ככלל, בשום מוסד ישראלי רשמי, בוודאי שלא בכנסת ישראל, אף לא לדקה אחת נוספת.
"אציל נפש": מרצה בכירה באוניברסיטת ת"א מספידה את המחבל דקה
בשעה שמדינת ישראל נמצאת במלחמה עם האויב הערבי-דאע"שי-נאצי, שוליד דקה נמנה עליו, נדרש לבחון שוב את התיקון לחוק העונשין במדינת ישראל כך שיאפשר את הסרת חסינותם של חברי כנסת והעמדתם לדין של אזרחים וכאזרחים באשמת תמיכה במחבלים ובארגוני טרור.
מה מאפשר החוק?
ב-7 ביולי 2000, בשלהי פרעות הערבים ("האינתיפאדה השנייה"), הועלתה על ידי ח"כ חיים דרוקמן זצ"ל "הצעת חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם (תיקון – הבעת תמיכה באויב), התש”ס-2000". לפיה בסופו של סעיף 1(א) תתווסף הסיומת הבאה: "ובלבד שהבעת דעה או מעשה שעשה לא תהיה בהם תמיכה באויב או בארגון מחבלים כהגדרתו בחוק העונשין, התשל"ז –1977". התיקון המוצע נועד למנוע מצב בו חסינותו של חבר כנסת עומדת לו גם במצב שבו הביע תמיכה או הזדהות עם אויב או ארגון טרור המקיים מצב של מלחמה עם מדינת ישראל ומטרותיו מכוונות למיגורה, לפגיעה בביטחונה או בתושביה.
נשמע "סביר" והגיוני לכאורה, אך למרבית התמיהה הצעת חוק זו לא התקבלה בשעתה. בישיבה ה-160 של הכנסת ה-15 בראשות ח"כ מיקי לוי, שהתקיימה בתאריך הסמלי 29 בנובמבר 2000, אמר ח"כ דרוקמן: "…למנוע את האפשרות של שימוש בחוק החסינות במקרים כגון אלה. זהו ניצול ציני של חוק החסינות. הרי לא יעלה על הדעת, שחוק החסינות נועד לאפשר לחברי כנסת לתמוך באויב של מדינת ישראל או להזדהות עמו". עוד הוסיף ואמר בהמשך הדיון: לא ייתכן שחברי כנסת ישתמשו בחסינותם לפגיעה במדינה שבה הם מכהנים כחברי כנסת. כדי לגדור פרצה נוראה זו בא תיקון זה שאני מציע בחוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם".
1+בתגובה להצעתו של ח"כ דרוקמן התייחס בזמנו ח"כ האשם מחאמיד מהרשימה הערבית המאוחדת ואמר: "… זה נוגד כל הליך דמוקרטי, כי יש פה עניין של הגדרה. אני רשמתי לי – על מה? על דעה? על תמיכה? מה זאת תמיכה? על אויב, מי זה אויב? על ארגון, מה זה ארגון? על מחבלים, מי אלה המחבלים? האם כל מי שפועל למען שחרור עמו הוא מחבל? האם ארגון שחרור לאומי הוא ארגון מחבלים? יש פה עניין של הגדרות, ואסור לכנסת להכניס את האף שלה לעניינים כאלה".
יו"ר הועדה, ח"כ לוי, דחק במשתתפים לסיים את הדיון ותוצאות ההצבעה: 30 בעד הצעתו של דרוקמן, 41 מתנגדים ונמנע אחד, בישרו על נפילת ההצעה. מה שנותר בחוק חסינות חברי הכנסת הינו סעיף (4) "תמיכה במאבק מזוין של מדינת אויב או במעשי טרור נגד מדינת ישראל או נגד יהודים או ערבים בשל היותם יהודים או ערבים, בארץ או בחוץ לארץ", המתפרש לעיתים כתמיכה מעשית ולא בהכרח בצורות הבעה אחרות, "רכות" יותר לכאורה, כדיבור, ביקור ומחווה.
דיווח: עזמי בשארה לוקח חלק מרכזי בניסוח הסכם פריז מול חמאס
אך תיקון מספר 29 לחוק שהתקבל בשנת התשס"ב 2002 מלמדנו כי בחוק חסינות חברי הכנסת התווסף סעיף א1 לפיו: "למען הסר ספק, מעשה לרבות התבטאות, שאינם אקראיים, של חבר הכנסת שיש בהם אחר מאלה, אין רואים אותם, לעניין סעיף זה, כהבעת דעה או כמעשה הנעשים במילוי תפקידו או למען מילוי תפקירו כחבר הכנסת:… (4) תמיכה במאבק מזוין של מדינת אויב או במעשי טרור נגד מדינת ישראל או נגד יהודים או ערבים בשל היותם יהודים או ערבים, בארץ או בחוץ לארץ". שורה תחתונה- ישנו כעת סעיף המאפשר להסיר חסינות של חברת כנסת ולהעמידו למשפט כאזרח מן השורה.
אז מה עוד נדרש לעשות?
אזרחיה הציונים של המדינה צריכים לדרוש מחברי כנסת ישראל המייצגים אותם לפעול להסרת חסינותם והעמדתם לדין של חברי כנסת המביעים תמיכה והזדהות עם מחבלים עוכרי ישראל, בין אם המחבלים כלואים או חופשיים, מתים או חיים לעת עתה. כזאת יתאפשר אלא אם יבחרו אותם חברי כנסת לנצל את פרשנותה המקילה של מערכת המשפט הישראלית ולצאת למערכה בחסותה, או לעשות כמעשהו של ח"כ לשעבר עזמי בשארה, מרגל החיזבאללה, שברח למקום אליו צריכים יתר חבריו הנוהגים ברוח מעשיו, להצטרף – חצי האי ערב.
ח״כים תומכי טרור צריכים להתחרות על מושב בכלא או במטוס שיטיס אותם מכנסת ישראל לפרלמנט הדמוקרטי, הליבראלי והפלורליסטי בקטאר, בירדן, באיראן או בתימן. בשום מקרה אין סיבה ראויה לשמה להכניסם למשכן הכנסת ולהקצות להם מושב במליאה, לאחר שנשבעו אמונים לכאורה, אך לא ברור למי בדיוק או למה.
1+בין אם מדובר בחברי מפלגות בל״ד, תע"ל, רע"ם של האחים המוסלמים או הרשימה המשותפת – יתכבדו כל אלו שבחרו להביע צער על מותו של מחבל נתעב, ללכת לנחם גם את נסראללה על אבדות החיזבאללה בלבנון ולהישאר שם במחילה, או להתמודד על מקום בפרלמנט של הקצב מדמשק, הצורר מטהרן או החות'י בתימן, ככל שיישרו שם קו עם השלטון ויביעו נאמנות לשטן.
לסיום
מדינת ישראל עודנה משלמת משכורות מכספי משלם המיסים לתומכי טרור, מעניקה להם במה, יקר וכבוד משום מה. אז במקביל לדרישה מהרשות הפלשתינית לבצע "רפורמה" או לכל הפחות לחדול ממנהגה לשלם משכורות למחבלים ולמשפחות "שהידים", מן הראוי שמוסדות רשמיים ובראשם כנסת ישראל יקיאו מקרבם תומכי טרור ואת כספם יעבירו לשיקום נפגעי פעולות האיבה ולהגברת הביטחון מפני שכמותם ומושאי הערצתם, לכלל תושבי המדינה.
