מי שדוחף לסיום המלחמה תמורת שחרור החטופים אינו מקדם עמדה מוסרית יותר, מאחר שדם אלפי הנרצחים והחטופים של 7 באוקטובר הבא, שיהיה גדול פי כמה, מרוח על ידיו.
מדהים ומעציב מאוד להיווכח איך אנשים מסוימים שכחו כל כך מהר את מה שקרה לנו, חזרו לדפוסים הנפסדים והמסוכנים של 6 באוקטובר, להתמכרות לשקט, למנטליות של עסקאות חטופים מופקרות, לכל מה שהביא עלינו את האסון הנורא הזה.
החולשה הזו, תאוות התבוסה והרחמים העצמיים שמרבית העם אינו שותף לה, אך מיעוט עקשני ונפסד מקדם אותה בדבקות דתית כמעט, מאיימת להגשים את תיאוריית קורי העכביש של נסראללה. היא סכנה קיומית.

כולנו רוצים שלום עכשיו, ועסקת חטופים עכשיו, ושקט עכשיו; אבל זוהי גישה ילדותית, פשטנית ומסוכנת מאין כמותה. מעבר לכך שהיישום שלה ירוקן מתוכן את קורבנם של מאות חללי המלחמה, הוא פשוט יעמיד בסכנה קיומית את המדינה.
זיכרו את הנשים שנאנסו, את התינוקות שנשרפו, את הצעירות ששדיהן נכרתו, את הגברים שראשיהם נערפו. חיות האדם עדיין שם, ממתינות לכך שנישבר, שניכנע לסחיטה הרגשית, שנותש מהמשך המאמץ המלחמתי – ואז הן יחזרו, עם תוכנית זדונית עוד יותר.
רק התמדה, רק נחישות, רק השמדת האויב, רק ניצחון מוחלט. כל דבר אחר הוא בבחינת לחיצה על הכפתור שיפעיל את שעון העצר לאירוע השואתי הבא.

סינוואר מודה לאלה שדוחפים לסיום המלחמה עכשיו
מדי יום חמאס מאבד, על פי הערכות שמרניות, כ-30 עד 40 מחבלים בממוצע. באופן גס מאוד, מבחינת סדרי הכוחות זה שקול ל-400 עד 500 אבדות לצה"ל – בכל יום. גם אם לוקחים בחשבון את העובדה שחמאס לא מייחס חשיבות לחיי אדם, מבחינה צבאית טהורה אין כוח שיכול לעמוד בשחיקה כזו לאורך זמן.
אבל אצלנו באולפנים, בחלקים מהציבור ולמרבה הסכנה גם בקרב חלקים מקבינט המלחמה, רוצים שלום עכשיו, עסקת חטופים עכשיו, שקט עכשיו – כניעה עכשיו. חלקם גם רוצים לראות את ביבי הולך הביתה עכשיו, אפילו יותר משהם רוצים לראות את החטופים חוזרים הביתה עכשיו.

ממעמקי מחילת העכברים שלו מתחת לח'אן יונס, בהנחה שעוד יש לו קשר עם העולם החיצון, סינוואר צופה באנשים הללו, מאזין להם, קורא אותם – ומודה לאללה ששלח אותם להציל את עורו, כי גם כוח משלוח של אלפי מחבלים טריים לא היה נותן לו סיכוי לשרוד את המלחמה האבודה שבה סיבך את עצמו, כפי שהאנשים המופקרים הללו נותנים לו.
