ממבט ראשון אפשר היה להתבלבל ולחשוב ששלושת הצעירים האלו הם חבורת תיירים נוספת שהגיעה לגלות את יופייה של פריז, בירת צרפת. אלא שהמציאות לא הייתה יכולה להיות רחוקה יותר מכך: איתי רזומנקו (25), יובל וקנין (24) ומיכל אוחנה (25), הם שלושה ישראלים שהשתתפו באחת מהמסיבות העצובות ביותר שהמדינה זוכרת: ליין ה-"נובה", סמוך לקיבוץ רעים, בשבעה באוקטובר.
המשלחת הזו רוכזה על ידי משרד התפוצות והמאבק באנטישמיות, והיא העשירת במספר מאז פרצה המלחמה. במסיבת עיתונאים שנערכה עבור התקשורת הצרפתית, שחזר את השעות שקדמו לטבח. "עד השעה 6:31 חגגנו ושמחנו, הגענו לשם קבוצה של 10 חברים. חבורה של צעירים, שפשוט באה לחגוג את החיים". באותה השעה, גם יובל ומיכל שמעו את האזעקות, וראו את היירוטים מעליהן.
"הגעתי עם קבוצת חברים – ונשארתי לבד": העדות המצמררת של מיכל אוחנה, שורדת מסיבת הנובה שהגיעה למשלחת הסברה בצרפת#ישראל_נלחמת@BoazGolan @NatiLang32 pic.twitter.com/KpB5iBH3rm
— עכשיו 14 (@Now14Israel) January 18, 2024
"אני הגעתי למסיבה בסביבות חמש, ואחרי שראינו יירוטים מעלינו הבנו שמשהו קורה. החלטנו לנסוע משם", מספרת יובל, ומוסיפה נופך נוסף לאכזריות שבה בוצע הטבח: "כשראיתי את הטנדרים הלבנים של המחבלים", היא מספרת, "שמעתי מהם מוזיקה. הם היו שמחים. הם נהנו. חלקם היו לבושים במדי צה"ל – התקשרתי למשפחה שלי שהייתה בקיבוץ, שגם בו התנהל קרב – והזהרתי אותם: יש מחבלים שלבושים במדי צה"ל". יובל, סטודנטים להנדסה, הסתובבה במשך שעות בכבישי העוטף, בדרכה לביתה שבקיבוץ זיקים, שלקחה לה תשע שעות. בדרך לא דרך הצליחה להיכנס לביתה, כשברחובות הקיבוץ מתרחש קרב.
2+בניגוד לאיתי וליובל שנמלטו מהחניון בו המסיבה התקיימה ברגע שיכלו, מיכל החליטה יחד עם חבריה להישאר ברכבם בשטח המסיבה. "בסביבות תשע הבנו שמשהו קורה, יצאנו והיינו בחפ"ק המשטרתי. שמענו יריות. שעה לאחר מכן אמרה לנו שוטרת – אם אתם רוצים לחיות צאו מכאן ורוצו. אז יצאנו משם ורצנו". כשהמחבלים הולכים ומתקרבים, תיעדה מיכל את הרגעים הדרמטיים בטלפון הסלולרי שלה. "היה רכב שנמלט מהחניון אבל לא היה עליו מקום. נתליתי מהחלון עם הידיים והרמתי את הרגליים באוויר, ותוך כדי נסיעה הכניסו אותי אליו ונסענו. החברים שבאו איתי למסיבה נשארו מאחור ונרצחו".
במהלך ביקור המשלחת בפריז, ניסינו להבין האם חבריה חוששים מכך שמאורעות ה-7 באוקטובר יישכחו על ידי הקהילה הבינלאומית, שנדמה שמתעסקת רק במתרחש בעזה עצמה. "אני נכד לניצולי שואה, והעולם יידע שעברנו שואה שנייה" אומר איתי, ״אנחנו נמשיך לדבר על מה שקרה". יובל מודה שהיא מפחדת מכך – "יש לעולם נטייה לשכוח. כמו ניצולי שואה, יש הרבה עדויות שעדיין קיימות ואנחנו לא נפסיק להפיץ אותן לעולם בכל מקום ובכל זמן, גם אם זה בעוד עשר שנים וגם אם זה בעוד חמישים שנה״.
2+את הסיפורים הבלתי נתפסים האלו סיפרו השלושה לעשרות עיתונאים מצרפת, לראש עיריית פריז אן הידלגו, לחברי פרלמנט ולבכירי הקהילה היהודית. הקרנה של הסרט התיעודי "נובה" שמספר את סיפור המסיבה נערכה למאות דיפלומטים, מובילי דעת קבל ומשפיענים מצרפת.
בריאיון לעכשיו 14, סיפרה מיכל אוחנה על חברה הטוב אלקנה בוחבוט שנחטף לעזה. "הוא היה ממארגני המסיבה, הוא יכול להימלט – אבל בחר להישאר שם ולחלץ פצועים. לא קיבלנו עדיין אות חיים ממנו". יובל, שכמה מחבריה נחטפו גם הם, ביניהם התאומים זיו וגלי ברמן, מוסיפה – "חייבים להחזיר אותם הביתה. מה שלא עשינו אתמול לא יקרה מחר". גם חברתו הטובה של איתי, נועה ארגמני, נחטפה לעזה.
2+