בשכונתי מתגורר פרופ' מפורסם למשפטים. ראיתם אותו הרבה בתקשורת בזמן המחאה נגד הרפורמה המשפטית של הממשלה. בחודש האחרון הטיחו בו רבים שגם בית המשפט העליון צריך לעשות חשבון נפש על אחריותו בשחיקת ההרתעה של ישראל שהביאה לבסוף לאסון הנורא. בעודו עוטה ארשת של חשיבות הוא מפטיר לעבר הפונים שהם לא בקיאים בחומר ושבית המשפט העליון מגן תמיד על עמדת מערכת הביטחון ועל האינטרס הלאומי.
אז בוודאי שיש פסקי דין של בית המשפט העליון שתמכו בעמדת מערכת הביטחון אבל יש גם כאלה שלא וההתעלמות של משפטנים מהנזק שנגרם לביטחון הלאומי שלנו ולאופן שבו אויבינו תופסים אותנו הוא לא פחות ממקומם.
בשנת 2018 עתרו לבג"ץ הארגונים עדאללה, רופאים לזכויות אדם, גישה ומרכז אלמיזאן לזכויות אדם בעזה בדרישה לאפשר לחמש נשים קרובות משפחה מדרגה ראשונה של מחבלי חמאס, לצאת מעזה כדי לקבל טיפול מציל חיים בבית חולים במזרח ירושלים [ בג"ץ 5693/18] . עמדת מערכת הביטחון הייתה שאין לאפשר את יציאתן מעזה על מנת ללחוץ על חמאס לשחרר את גופות החיילים הדר גולדין ז"ל ואורון שאול ז"ל, שמוחזקים על ידו. השופטים יצחק עמית, עוזי פוגלמן, ועופר גרוסקופף קבעו פה אחד שיש לקבל את העתירה ולדחות את עמדת מערכת הביטחון. להלן דבריו של השופט גרוסקופף המשקפים את דעת שאר חברי ההרכב:
"תכליתה של המדיניות החדשה שהובאה לבחינתנו היא הפעלת לחץ על ארגון החמאס במסגרת מאמציה של מדינת ישראל לקדם את השבת השבויים והנעדרים. תכלית זו היא בוודאי תכלית חשובה, ואולם, כפי שציין חברי, השופט עוזי פוגלמן, לא כל האמצעים כשרים על מנת להשיגה. האפשרות לעשות שימוש בחולה הזקוקה נואשות לטיפול רפואי מציל חיים, ואשר אין כל טענה כי היא עצמה מעורבת בפעילות נגד מדינת ישראל, כ"מנוף לחץ" אינה תואמת את ערכי מדינת ישראל, ואינה יכולה לעמוד מבחינה משפטית. לא כל שכן, כאשר מדובר במדיניות גורפת המופנית כלפי קבוצה המונה מספר לא ידוע של מטופלים במצב קריטי, אשר כל חטאם הוא היותם קרובי משפחה מדרגה ראשונה של אנשי חמאס, זוטרים כבכירים".
2+בטח תאמרו אין היוצא מן הכלל מעיד על הכלל ואולם זו יותר מתמימות לחשוב כך. זכות העמידה שנתן בית המשפט העליון לארגוני השמאל הקיצוני, שמייצגים בגלוי את עניינם של ארגוני הטרור והמחבלים בעתירות לבג"ץ, מובילה פעם אחר פעם לפסקי דין שיש בהם כדי לערער את חוסננו הלאומי ולפגוע בביטחוננו. דוגמא בולטת לכך היא פסילת האפשרות לשלול ממעורבים בטרור את תשלומי הביטוח הלאומי.
דוגמא נוספת לעניין זה נמצאת בפסק הדין של בג"ץ עדאלה נגד הכנסת [בג"ץ 3390/16 ]. בפסק דין זה ביטל בג”ץ ברוב קולות את סעיף 325 לחוק הביטוח הלאומי שחוקקה הכנסת בשנת 2015. על פי סעיף זה, ילד אשר נגזר עונשו למאסר בעקבות הרשעתו בעבירת ביטחון, והעבירה בוצעה מתוך מניע לאומני או בזיקה לפעילות טרור, לא ישולמו להוריו גמלאות מסוימות למשך תקופת המאסר. הגמלאות הללו הן: קצבת ילדים, מענק לימודים, תוספת בעבור הילד לגמלת הבטחת הכנסה, קצבת נכות, קצבת שאירים, קצבת תלויים וקצבת זקנה.
לפי הערכתי מדובר בשלילה של מאות שקלים למשך חודשי המאסר. אם בשביל סנקציה שולית כזו בג"ץ פוסל חוק שחוקקה הכנסת, ופוגע בהרתעה כלפי המחבלים הצעירים איך נייצר הרתעה כלפי מחבלים מבוגרים המבקשים את נפשנו.
2+גם בעניין ביטול תושבות של תושבי מזרח ירושלים המעורבים בטרור התערב בג"ץ. שר הפנים ארבל הודיע לאחרונה כי בכוונתו לפעול לשלילת מעמדם של מחבלי חמאס מאגד ג'ואבה ורשיד רשק תושבי מזרח ירושלים בגין ביצוע פעולות לקידום ותמיכה בטרור נגד ישראל במסגרת חברותם בארגון הטרור חמאס ושבאב אלאקצא.
דא עקא שאין שום משמעות לשלילה זו משום שבג"ץ פסק ביולי 2022 בפסק דין זיוד נגד שר הפנים [עע"ם 8277/17 ] שאין השלכה מעשית לביטול אזרחות של מעורבים בטרור או במקרה של תושבי מזרח ירושלים לביטול תושבות הקבע, והיא למעשה הצהרתית בלבד. במילים של בית המשפט: "המשמעות של רישיון זה היא שהאדם שאזרחותו בוטלה יוסיף להחזיק בזכות לשהות ולהתגורר בישראל, לנוע ברחבי המדינה, לעסוק בכל עיסוק, מקצוע או משלח יד וכן יהיה זכאי לזכויות סוציאליות. כלומר, הזכויות העיקריות שיישללו ממנו הן, בעיקרן, הזכות לבחור ולהיבחר לכנסת והזכות להחזיק דרכון ישראלי (להבדיל מתעודת מעבר)".
2+למותר לציין שמרבית תושבי מזרח ירושלים כלל לא משתתפים בבחירות המוניציפליות אף שהם זכאים לכך מכוח תושבותם. כך למעשה, מבלי לפסול את החוק, ריסק בג”ץ את הסנקציה האפקטיבית האמיתית היחידה, שעמדה בבסיס החוק הנ”ל, והיא שלילת תשלומי הביטוח הלאומי מפעילי טרור. אז בעצם לא צריך לפסול חוקים, מספיק לעקר אותם מכל משמעות.
חשוב לציין שגם עתירות כנגד מערכת הביטחון שנמחקו על ידי בית המשפט העליון, יכולות לגרום נזק הרסני. כך הדבר כאשר כוחות הביטחון נאלצים להתחייב על שינוי מדיניות בתמורה למחיקת העתירה. תוצאת הדיון בעתירות של ארגוני זכויות המחבלים היא שהיא מטילה אפקט מצנן על זרועות הביטחון והשלטון, ללא קשר לתוצאת הדיון.
לפיכך, כולם צריכים לקחת אחריות על האסון הנורא, גם בית המשפט העליון.
