למה יוצאים לבנות סוכה? הרב חגי לונדין במאמר מיוחד לקראת החג

חג הסוכות הוא החג האחרון בשלושת החגים הגדולים של עם ישראל, המכונים שלושת הרגלים על שם המצווה לעלות בהם ברגל לירושלים בזמן שבית המקדש היה קיים. שלושת הרגלים הם מהלך אחד הפותח בפסח ומסתיים בסוכות:

פסח – החג שבו הופיע עם ישראל על במת ההיסטוריה – הוא הבסיס לכול. לאחר יצירת הגוף הלאומי אנו מתעלים במהלך מדורג של 49 יום (המכונים 'ספירת העומר') ומגיעים לחג השבועות – היום שבו מתעצבת התודעה הלאומית, תורת ישראל.

2+

לאחר שנבנו בנו שתי הקומות הללו אנו מגיעים אל שיאו של המהלך כולו, אל החוליה האחרונה בשרשרת: חג הסוכות – חגה של ארץ ישראל.

בבית ולא בבית

המצווה הראשונה במוצאי יום הכיפורים היא בניית הסוכה (שולחן ערוך, אורח חיים תרכד, ה). לאחר המפגש עם מדרגת המלאכים ביום הקדוש, שאין בו אכילה ושתייה, אנו חוזרים לעסוק בחומר, בארציות, בבניית העולם הזה. בחג הסוכות אנו מקדשים את המציאות הארצית. הקדושה הרוחנית שנספגה בנו בימים הנוראים אינה נותרת בממד המופשט אלא מחלחלת אף לעולם הזה.

בחג הסוכות אנו יוצאים אל הטבע של ארץ ישראל, נוטשים את בתי הקבע ודרים בסוכה. חלק גדול מההלכות של בניית הסוכה בא לשמר את הצביון הארעי של הסוכה. לדוגמה, אסור לבנות סוכה שגובהה מעל עשרים אמה (כעשרה מטרים), כדי שלא תהפוך לבית ממשי מדי.

כאשר הסוכה נותרת מבנה ארעי אנו למעשה נמצאים בבית ולא בבית בעת ובעונה אחת; נותרים בטבע אף שאנו יושבים בתוך מבנה. הארעיות הזו מזכירה לנו את עובדת היותנו זמניים בעולם הזה, ואנחנו מתמלאים כוחות חיים לנצל את הזמן ולפעול דברים טובים בשנה הבאה עלינו לטובה.

שמחה יתרה

מכיוון שבסוכות אנו נפגשים עם הממד הארצי, זהו חג השמחה של המפגש עם הטבע של העולם: "אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ תָּחֹגּוּ אֶת חַג ה' שִׁבְעַת יָמִים" (ויקרא כג, לט). סוכות הוא חג האסיף, הזמן שבו האדם אוסף אל ביתו את תבואתו, פרי עמל של שנה שלמה – כונס את המציאות הארצית אל בעלותו – כינוס הגורם להרחבת החיים ולשמחה גדולה.

2+

זוהי הסיבה שהציווי "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ" (דברים טז, יד) נאמר במקורו דווקא על חג הסוכות: "אף על פי שכל המועדות מצוה לשמוח בהן", כתב הרמב"ם, "בחג הסוכות היתה שם במקדש שמחה יתירה שנאמר ושמחתם לפני ה' א-להיכם שבעת ימים" (רמב"ם, משנה תורה, הלכות לולב ח, יב).

בסוכות אנו נוטלים את ארבעת המינים: "הפרי היפה ביותר שבהם, ובעל הריח הטוב ביותר שבצמחים, ובעל העלים היפים ביותר שבצמחים, וגם הצמח היפה ביותר" (רמב"ם, מורה הנבוכים ג, מג). אנו לוקחים ארבעה סוגי צמחים המבטאים את מכלול הדרו ורעננותו של הטבע, מנענעים אותם ח"י פעמים – שלושה נענועים לכל אחד מששת כיווני המציאות – ומבשרים את בשורת החיים לעולם כולו.

שלומית צודקת

מתוך המגע עם החיים, הטבע וההתנחלות בארץ ישראל מתברר כי סוכות הוא גם חגה של האנושות כולה. החיים הישראליים אינם מצטמצמים רק בגבול צר של לאומיות אלא מרוממים ומרווים את העולם כולו.

בסוכות אנו מקריבים בבית המקדש שבעים פרים כנגד שבעים אומות העולם (בבלי, סוכה נה ע"ב), הטבע של העולם כולו נהיה טהור יותר, קדוש יותר, מהמים החיים הנובעים מירושלים. כמו שאמר הנביא זכריה בנבואתו, הנקראת בסוכות בבית הכנסת: "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יֵצְאוּ מַיִם חַיִּים מִירוּשָׁלַים… וְהָיָה כָּל הַנּוֹתָר מִכָּל הַגּוֹיִם הַבָּאִים עַל יְרוּשָׁלִָם וְעָלוּ מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְמֶלֶךְ ה' צְ-בָאוֹת וְלָחֹג אֶת חַג הַסֻּכּוֹת" (זכריה יד, ו–טז).

מסתבר שהשיר על שלומית הבונה סוכת שלום כיוון לנקודה עמוקה. חג הסוכות הוא באמת חג שמטרתו להביא חיים ושלום לעולם כולו.

2+