לפני מספר ימים ב-24 ליוני ציינו השיעים ברחבי העולם את יום העאשורה. הדמות המרכזית שקשורה לאירוע הזה הוא האימאם חוסיין. חוסיין הוא אחת הדמויות המרכזיות והקדושות ביותר באסלאם, במיוחד בזרם השיעי. חוסיין הוא נכדו של הנביא מוחמד, מבתו פאטמה, הוא נחשב לדמות שמסמלת ומזדהה עם הערכים של צדק, התנגדות לעריצות ואף נחשב כקורבן שהקריב את חייו למען תיקון העוול.
6+חוסיין נולד בשנת 626 במסגרת המלחמות שהתחילו בין המוסלמים אחרי מותו של הנביא מוחמד סביב השאלה מי היורש האמית ומי ינהיג את המוסלמים. השאלה שנשאלה אז וגרמה למלחמות עקובות בדם , פילגה את האיסלאם וחילקה את המוסלמים לשיעים ולסונים וגרמה למלחמה נצחית בתוך האיסלאם היא האם השיעים (כלומר ממשפחתו של הנביא) או הסונים (מחבריו לנשק של הנביא) הם שאמורים לרשת את הנביא ולהנהיג את המוסלמים.
במסגרת המלחמות האלה סירב חוסיין להישבע אמונים ליריבו יזיד בן מעאויה ( מהעדה הסונית), שנתפס במסורת השיעית-איראנית כשליט עריץ, מושחת ומנוגד לרוח האסלאם האמיתי. ביום עאשורא ה-10 בחודש ״מוחרם״ החודש הראשון בלוח השנה המוסלמי נלחם חוסיין עם צבאו הקטן (כולל בני משפחתו) נגד צבא גדול של יריביו למרות המצור, מניעת המים והבידוד חוסיין ואנשיו סירבו להיכנע. חוסיין ורוב מלוויו נפלו חללים בקרב.
6+האירועים שהובילו לקרב כרבלא
חוסיין חי בתקופה סוערת של מחלוקות פוליטיות ומלחמות אחים באסלאם . לאחר רצח אביו עלי ב-661, אחיו חסן כרת הסכם שלום עם מועאויה בן אבו סופיאן (מייסד השושלת האומיית הסונית) והסתלק מהשלטון. חוסיין כיבד את ההסכם. כשמועאויה מת מינה את בנו יזיד כיורש (צעד שנחשב בעיני רבים כהפרה של ההסכם והפיכת הח'ליפות למלוכה תורשתית), חוסיין סירב לתת ליזיד שבועת אמונים (ביעה). הוא ראה ביזיד שליט רודני ובלתי ראוי.
קרב כרבלא ומותו
ביום 10 במוחרם 61 להג'רה שנת 680 יום שנקרא עאשורא התרחש הקרב. חוסיין ורוב בני משפחתו וחבריו נהרגו בקרב. חוסיין עצמו נהרג, ראשו נערף ונשלח לדמשק אל יזיד. גופתו נקברה בכרבלא (שם נמצא כיום מקדש האימאם חוסיין, אחד האתרים הקדושים ביותר לשיעים).
6+משמעותו הדתית
באסלאם השיעי: חוסיין הוא האימאם השלישי (אחרי עלי וחסן). הוא סמל עליון להתנגדות לעריצות, לצדק ולשמירה על ערכי האסלאם גם במחיר חיים. לטענת השיעים מות הקדושים שלו בכרבלא הוא אירוע מכונן בזהות השיעית. הוא מכונה "סייד א-שוהדא" (אדון המרטירים).
– יום עשוראא' מצוין באבל כבד, תהלוכות ומנהגי אבלות. באסלאם הסוני: רבים רואים בו דוגמה לעמידה על האמת, אולם חלק מהמסורות הסוניות רואות את המרד כלא לגיטימי מבחינה פוליטית.
6+מקום קבורתו בכרבלא הוא יעד עלייה לרגל ענקי מיליוני שיעים פוקדים אותו מדי שנה, במיוחד ביום ה"ארבעים" (40 יום אחרי עשורא). הסיפור של חוסיין הפך לסמל אוניברסלי של מאבק נגד עריצות בתרבות המוסלמית והערבית, והשפיע על תנועות מחאה רבות לאורך ההיסטוריה.
בפרשנות האיראנית עאשורא אינה תבוסה צבאית אלא ניצחון רוחני של האמת על השקר, הצדק על העריצות. היא סמל מרכזי להתנגדות לכל משטר עריץ, גם במחיר חיים.
6+באיראן שלאחר 1979 הפכה עאשורא למטא-נרטיב לאומי: המהפכה האסלאמית ראתה את עצמה כהמשך ישיר של קרב כרבלא (השאה כ"יזיד החדש"), וגם מלחמת איראן-עיראק הוצגה כהמשך המאבק נגד יזיד זמננו דאז (סדאם חוסיין).
לאור הנ"ל יום עאשורה נחשב ליום החשוב והקדוש ביותר בשנה עבור השיעים. זהו יום אבל עמוק על מותו הטרגי של האימאם חוסיין.
מה עושים השיעים ביום זה?
המנהגים מתמקדים באבל, זיכרון והזדהות עם סבלו של חוסיין
1. תהלוכות אבל המוניות: מאות אלפים עד מיליונים יוצאים לרחובות, צועדים, נושאים דגלים שחורים וירוקים, ומקיימים תהלוכות גדולות. השיא הוא בכרבלא (עיראק), שם נמצא קבר חוסיין – מיליוני עולי רגל מגיעים.
2. הכאה על החזה: גברים (ולפעמים ילדים ונערים) מכים על חזם בקצב אחיד, בליווי קריאות "יא חוסיין. זהו הביטוי הנפוץ והמרכזי לשיתוף בכאבו של חוסיין.
3. התכנסויות: בבתי תפילה (חוסייניה) או בבתים מתכנסים לשמוע את סיפור קרב כרבלא.
4. מחזות: באיראן ובמקומות נוספים מציגים מחזות תיאטרליים שמשחזרים את אירועי הקרב.
5. הלקאה עצמית קיצונית
6+בחלק מהקהילות (בעיקר בעיראק, לבנון, פקיסטן והודו) חלק מהמשתתפים מכים את ראשם או גופם בשרשראות, סכינים או חרבות עד זוב דם. במדינות המערב יש איסור מוחלט להלקאות עצמיות.
אצל השיעים עאשורה הוא יום אבל וזיכרון מרכזי שמחזק את הזהות השיעית ואת הנרטיב של "הצדק מול העריצות" (חוסיין מול יזיד). המלחמה בין הסונים לשיעים היא מלחמה נצחית שהתחילה לפני יותר מ-1300 שנים ולא צפויה להסתיים. זכרון אישי מילדותי מלבנון: רוב הקהילה היהודית של ביירות התגוררה בתוך השכונה השיעית. יום עאשורא היה מבחינתי יום טראומטי זכור לי כילד הייתי צופה באלפי גברים מכים את עצמם בשרשראות תוך קריאות יא חוסיין, האירוע הטראמטי ביותר הוא הדם. הייתי רואה מהמרפסת שלוליות או אפילו נהרות של דם כתוצאה מההלקאה העצמית ביום זה.
