הגבלה על הריסת בתי מחבלים, בלימת הטיפול במסתננים, הכרה בגויים כאילו היו יהודים, פינוי יישובים, התערבות במתווה הגז ובעבודת הכנסת והפיכת בג"ץ למחוקק-על.
אלו רק כמה מחמישים החלטות שערורייתיות של בג"ץ שבהן נכפו עמדות קיצוניות על הרוב הציוני, לרוב אגב פסילת חוקים או התעלמות מהם.
במיוחד עבור קוראי מגזין עכשיו 14, קבלו טעימה מהפרויקט המיוחד של עו"ד זאב לב מהתנועה למשילות ודמוקרטיה על פי רשימת עוולות בג"ץ שערך ד"ר אסף מלאך ומיועד למי שעדיין מתלבטים אם צריך רפורמה משפטית
5+ביטחון וטרור
מסכל סיכולים
מגבלות קשות על שימוש בסיכולים ממוקדים של ראשי מחבלים (2006)
בג"ץ 769/02 הוועד הציבורי נגד העינויים בישראל נ' ממשלת ישראל
בשנת 2000 החל גל הטרור המכונה "האינתיפאדה השנייה", שבו התפוצצו עשרות מחבלים מתאבדים ברחובות ישראל, ומאות אזרחים ישראלים נהרגו בפיגועי טרור.
רוצים לקרוא את הפרויקט המלא? לחצו כאן
אחד הכלים שפיתח צה"ל כדי להתמודד עם גל הטרור כונה "סיכול ממוקד": חיסול המחבלים המתאבדים בהפצצה מהאוויר עוד טרם צאתם ליעדם בשביל למנוע את הפיגועים מראש ולהקטין את הסיכון לפגיעה באזרחי ישראל. מטבע הדברים, לעיתים כללה הריגת המחבלים המסתתרים בכוונה באוכלוסיות לא מעורבות פגיעה לא מכוונת באזרחים לא מעורבים על אף מאמצי צה"ל להימנע מפגיעה שכזו.
כמה ארגוני שמאל עתרו לבג"ץ נגד מדיניות הסיכולים הממוקדים בטענה שהיא מנוגדת למשפט הבין-לאומי.
5+בית המשפט דחה רשמית את העתירה, אולם למעשה הטיל מגבלות רבות על יכולת הצבא לבצע סיכולים ממוקדים, ובעיקר חייב את הצבא לוודא שאין "אמצעי אחר שפגיעתו פחותה", גם אם אותו אמצעי מגדיל את הסכנה להצלחת המחבל להימלט ולביצוע פיגועים.
בפסק הדין כתב השופט אהרן ברק: "מודעים אנו לכך כי בטווח הקצר פסק- דיננו זה אינו מקל על המאבק של המדינה כנגד הקמים עליה […] אך אנו שופטים […] אנו פועלים על פי מיטב מצפוננו והכרתנו".
מקלות בגלגלי ההרתעה
הגבלת הריסה של בתי מחבלים רוצחים (2016, 2018, 2020, 2020 ועוד)
בג"ץ 4853/20 בג"ץ 752/20, בג"ץ 5947/17, בג"ץ 1638/16, בג"ץ 5614/16, בג"ץ 1777/16, בג"ץ 1125/16
רוצים לקרוא את הפרויקט המלא? לחצו כאן
5+המדיניות של הריסת בתי מחבלים נוצרה כפתרון לצורך להרתיע מחבלים שאומנם מוכנים לאבד את חייהם אך חוששים מהפגיעה במשפחתם לאחר הפיגוע. חוות דעת חוזרות ונשנות של שב"כ הוכיחו כי למדיניות של הריסת בתי המחבלים במהירות, מייד אחרי הפיגוע, יש השפעות מרתיעות על המחבלים עצמם, אולם יותר מכך: פעמים מספר גרמה מדיניות זו לבני משפחה של מחבל להסגירו טרם ביצוע הפיגוע, והצילה חיי ישראלים.
בית המשפט אומנם לא מנע לחלוטין את הריסת בתי המחבלים, אולם בסדרת פסקי דין הטיל מגבלות הולכות וגוברות על ביצוע ההריסה, ואלו הובילו לעיקור המדיניות ממרבית תוכנה.
למשל, בג"ץ אילץ את הצבא לאטום את חדר המחבל בלבד במקום להרוס את כל הבית, והדבר פגע בהרתעה כלפי המשפחה. כן חייב בג"ץ את הצבא לעכב את ביצוע ההריסה בטענה זו: "קיימת חשיבות יתרה לאפשר למי שעתידים להיפגע כתוצאה מהפעלתה, הזדמנות ממשית לשטוח טענותיהם בפני הגורמים המוסמכים", ובכך עיכב מאוד את ביצוע ההריסות ונטרל את אלמנט המיידיות, החיוני להרתעה.
5+אף שבתחילה הסתפק בית המשפט בהטלת מגבלות ותנאים בלבד, לאחרונה החלו כמה שופטים בבית המשפט העליון לקרוא לביטול כלי ההריסה לחלוטין. כך פסקו השופטים ח'אלד כבוב ועוזי פוגלמן, ולאחרונה קראה גם השופטת רות רונן לבחון את חוקיות סעיף 119 לחוק המאפשר את ההריסה.
תביעתו של אויב
נכונות לדיון בתביעות של מחבלים נתיני מדינת אויב נגד המדינה (פרשת דיראני, 2011)
מוסטפא דיראני היה קצין בארגון הטרור אמ"ל (גדודי ההתנגדות הלבנונית). בהמשך הוא הקים ארגון טרור עצמאי ששיתף פעולה עם חזבאללה נגד ישראל, ואנשיו הם שלכדו את הנווט רון ארד והעבירו אותו לסוריה. דיראני נתפס בפעולה מיוחדת של סיירת מטכ"ל והובא לישראל לצורך חקירה בהנחה שיוכל לסייע במציאת רון ארד. דיראני נחקר בישראל, ובשנת 2004 שוחרר בעסקת שחרור מחבלים ומייד מיזג את ארגונו עם ארגון חזבאללה. בה בעת הוא הגיש תביעת נזיקין בדרישה לקבל פיצוי כספי ממדינת ישראל בגין מעצרו.
רוצים לקרוא את הפרויקט המלא? לחצו כאן
המדינה טענה כי היא פטורה מתשלום פיצוי מכוח הכלל "אין מבררים תביעתו של אויב", כלל שנקלט בישראל עוד מהמשפט האנגלי, וכן מכיוון שדיון בתביעה של אויב נגד המדינה יפתח פתח למלחמה משפטית של מחבלים נגד ישראל.
בית המשפט דחה את טענות המדינה וחייב אותה לנהל את ההליך המשפטי נגד דיראני, ופסיקתו פתחה פתח לתביעות נזיקין של מחבלים נגד מדינת ישראל.
בג"ץ בשבתו כרמטכ"ל
הגבלות על צה"ל ותדרוך קצינים תוך כדי לחימה (מצור על כנסיית המולד 2002, רפיח 2004)
בג"ץ 3451/02, בג"ץ 4764/04
5+במהלך מבצע חומת מגן הטיל צה"ל מצור על מתחם כנסיית המולד שבבית לחם, שהתבצרו בו עשרות חמושים, והכניסו איתם אזרחים שאינם חמושים. תוך כדי המצור, בשעה שחילופי אש מתנהלים בין כוחות צה"ל למתבצרים, זימן בג"ץ את מפקדי צה"ל לצורך בירור בדבר התנהלות הצבא בשטח, אגב התערבות בפרטי הפרטים של ניהול האירוע.
קציני צה"ל נדרשו להסביר את נוהלי פינוי הפצועים והמשא ומתן עם המתבצרים, לפרט מהם מקורות החשמל והמים למתחם ועוד. בשלב מסוים ביקשו השופטים לאפשר כניסה ויציאה של מתבצרים תוך כדי המצור עצמו:
"קיימנו תזכורת מיוחדת בעניין זה", נכתב בפסק הדין. "שאלנו, כיצד ניתן להבטיח מזון נוסף לאזרחים שנותרו במתחם. שאלנו, אם המשיבים יהיו מוכנים לאפשר לאזרחים לצאת מהמתחם, לקבל אוכל ומזון, ולשוב למתחם. קיבלנו תשובה חיובית".
אין אח ורע בעולם כולו למעורבות של בית משפט בניהול לחימה בפועל בזמן אמת. לפעולתו זו של בית המשפט יש אפקט מצנן ומרתיע כלפי קציני צה"ל, המצויים במערכה משפטית תוך כדי לחימה בפועל נגד האויב.
