העוצמה האנרגטית של ישראל נמצאת בלב ים. זו השוכנת בקרקעית הים, קרי מאגרי הגז הטבעי, מנוצלת לטובת שימוש מקומי ויצוא. לעומתה, זו הנמצאת על פני הים, קרי הרוח, איננה מנוצלת וחבל שכך. זאת שכן, לישראל יש מרחב ימי עצום ביחס לשטחה היבשתי, שהינו משאב ריווחי וזמין שאינו מתכלה, אולם כרגע הוא נותר בלתי מנוצל. מדינות מתקדמות בעלות מרחבים ימיים גדולים, השכילו להשתמש במרחבים אלו לשם הקמת טורבינות רוח. לצד גרמניה, הולנד, ארה"ב ואחרות, הצטרפה גם סקוטלנד, שחוות טורבינות הרוח שהקימה צפויה לספק חשמל ל 1.6 מיליון בתי אב.
בישראל לעומת זאת, מעדיפים להיות עם הרגלים על הקרקע, ובלבד שזו תהיה סלעית ויבשה. נכון, לפני מספר ימים הודיעה חברת EDF הצרפתית על השלמת המימון הדרוש להקמת טורבינות רוח בעמק יזרעאל, וגם בצפון רמת הגולן יקומו טורבינות רוח בהתאם להחלטת ממשלת ישראל הקודמת. אולם, צעדים אלה רחוקים מלממש את הפוטנציאל הקיים במרחב הימי לצורך הפקת חשמל, ונראה שבעוד שמדינות בעולם המערבי משכילות להשתמש בו, כאן בישראל, זה אפילו לא בתכנון.
ממשלות ישראל השונות ומקבלי ההחלטות מודעים לכך שיבוא יום ומאגרי לוויתן ותמר יתרוקנו והגז שאנחנו כל כך מסתמכים עליו יאזל. המסקנה המתבקשת היא, כי בין אם ימצאו מאגרי גז חדשים ובין אם לאו, אי אפשר לסתמך על הגז בלבד. גם אם נשים בצד לרגע את הערך הסביבתי החשוב, למדינת ישראל יש סיבות רבות להשקיע בפיתוח ובהקמה של מקורות אנרגיה מתחדשת, כפי שאכן נעשה במידה מסוימת – אך יש לעשות זאת בחכמה. ההשקעה בהקמת חוות טורבינות רוח על אדמות ארצנו הקטנטונת והיפה, טומנת בחובה שורה של בעיות, בראשן אובדן קרקע.
1+בניגוד למתקנים סולאריים הממוקמים על גגות מבני מגורים, ציבור או חקלאות (דוגמת רפתות ולולים), הרי שקרקע שבה מוקמת חוות טורבינות רוח איננה ראויה למגורים ולא ניתן לקיים בה חקלאות. שיעור הפריון בישראל גבוה בישראל בהשוואה למדינות המפותחות והמתפתחות, מביא עימו את הצורך הכפול בקרקע ובצריכת החשמל. לאור העובדה, שמדינת ישראל בין כה וכה סובלת ממחסור בקרקעות ומצד שני ביחס לגודלה המרחב הימי שלה גדול מאוד ואינו מנוצל, נראה כי הפתרון של הקמת טורבינות בלב ים היא הוא הראוי והנכון ביותר.
מעבר לסוגית הקרקע, השימוש במרחב הימי מקנה יתרון כלכלי בפתיחת האפשרות לייצוא חשמל למדינות שכנות דוגמת קפריסין וירדן. על סמך מודלים מחקריים שנערכו, באופן זה ניתן להפיק חשמל בהיקפים שיכולים לאפשר זאת, לצד כיסוי עלויות הקמת הטורבינות. בל נשכח כמובן, שמהלך מסוג זה ישפיע בסופו של דבר גם על מחירי החשמל לצרכנים, שכן בניגוד לתחנות כוח המבוססות על גז או פחם, כאן מדובר על עלויות הקמה ואחזקה בלבד.
המעבר למקורות אנרגיה ירוקה מסוג זה, יעניק לישראל יציבות אנרגטית גם בתרחישים של עימות צבאי. תחנות הכוח נמצאות תחת הכוונת של גורמים עוינים כיעד אסטרטגי. אומנם טילים שנורו לעברן בשנים האחרונות יורטו או שלא הסבו נזק שהביא להשבתה, אולם אין להבטיח שכך תמיד יהיה.
1+בכל הקשור לחוות טורבינות רוח ימיות לעומת זאת, איום הטילים לא יהיה רלוונטי . זאת שכן, בחווה אחת המספקת חשמל לעיר מודרנית, פרוסות עשרות טורבינות על שטח רחב מאוד כאשר המרחק בינן הוא כחצי קילומטר. גם בתרחיש בו קיצון בו תהיה פגיעה במספר בודד של טורבינות, הדבר לא יביא להשבתה של החווה כולה, ופעילותה תישמר. בכלל, ריבוי טורבינות בים יביא לתפוקה גדולה יותר של חשמל ויפחית את הכדאיות לפגוע בהן.
כחבר בצוות המחקר של אוניברסיטת רוטג'רס במדינת ניו ג'רזי, המלווה פרויקט להקמת חוות מול חופיה, אני יכול לומר, כ ישראל יכולה להסתמך על הידע הרב הקיים בתחום, הן בהיבטים הסביבתיים, הן בטכנולוגיות והן ביכולת הפקת החשמל. לכן, הגיעה השעה, שהביטחון האנרגטי שלנו לא יישאר תקוע כאבן שאין לא הופכין בלב ים, ונתחיל לקדם ברצינות את אסטרטגיה מקיפה להפקת חשמל מאנרגית הרוח המצויה ממש כאן בים התיכון.
הכותב הוא פרופ' בכיר במרכז האקדמי לב, מומחה לחקר זרמי אוויר ומים, וחוקר עמית באוניברסיטת רוטג'רס בניו ג'רזי
