תהה המחלוקת החברתית- פוליטית אשר תהה, ימים קדושים אלו נועדו להחזיר את הפרופורציה לחיים של כולנו. הימים הללו ממחישים היטב את ההכרח בקיומה של מדינת ישראל כבית לאומי לעם היהודי, על כל גווניו, דעותיו ומורכבויותיו בארץ ישראל.
היטיב לתאר מסר זה העיתונאי והמשורר צור ארליך בשירו הקצר והמדויק: "בהפרש של שבוע": שני ימי זיכרון סמוכים כל שנה, לטובת החישוב הכללי כמה עולה לנו עם מדינה וכמה עולה לנו בלי".
2+תפישה זו המוצאת ביטוי בשירו של צור ארליך קיבלה עבורי, על אף היותי מפקד שכול ובן למשפחת שורדי שואה, משמעות נוספת, כואבת וחדה המפלחת את הלב כבר 21 שנה. היה זה ביום השואה התשס"ב (9.4.2002) עת התבשרנו, משפחתו וכל חבריו לחיים ולנשק של אסף, על נפילתו של רס"ן אסף אסולין ז"ל בקרב בשכם ב"מבצע חומת מגן".
אסף, קצין צנחנים מוערך ואהוב, זכה במהלך שירותו לאות הצטיינות מהרמטכ"ל דאז, רא"ל אמנון ליפקין שחק ז"ל, שתיאר במשפט קצר וקולע את דמותו של אסף: "ממלא את תפקידו בצורה אחראית ורצינית, תוך ירידה לפרטים, הפגנת דוגמה אישית.
הקצין הינו מופת ודוגמה, וראוי לציון ולשבח". כזה בדיוק היה אסף, גם בתקופת לימודינו המשותפים במכללה לפיקוד ומטה (פו"ם), כשהכל היה רגוע יחסית וגם כשהמצב החל סוער בעקבות פיגוע הטרור במלון פארק בנתניה בו נרצחו 30 יהודים ונפצעו 160, רק בשל היותם יהודים, עת חגגו יחדיו את ליל הסדר. אסף היה הראשון, מבין חבריו למחזור בפו"ם, להצטרף ללוחמי פלוגת החבלה של חטיבת הצנחנים, עליה פיקד טרם יציאתו ללימודים, ערב צאתם לקרב.
2+אסף נפל ביום השואה, שהפך ברגע אחד ליום אסונה הפרטי של משפחתו, על הגנת העם והארץ אותם אהב בכל מאודו משחר נעוריו. טקס יום השואה קיבל מאז נפילתו משמעות וערך מוסף בקרב בני משפחתו, חבריו, חייליו וכל מוקירי זכרו. אסף יצא להגן על עם ישראל מפני אויבינו, שלא בחלו בשום אמצעי כדי לפגוע ביהודים באשר הם- גברים, נשים וטף בכל הגילאים, שכל חטאם היה בעצם היותם יהודים. אסף שילם בחייו כדי שכולנו נמשיך לחיות כאן יחדיו.
עם נפילתו הפך אסף להיות חלק בלתי נפרד מהחוליה המקשרת בין שני ימי הזיכרון. חוליה הממחישה לעם ישראל את ההכרח לקיים צבא חזק וערכי, המצוי בהסכמה חברתית רחבה (קונצנזוס) ומעל לכל מחלוקת, כתנאי להמשך קיומה של מדינת ישראל לדורי דורות.
החיים בארץ מורכבים, תובעניים והמחלוקות רבות לכל הדעות. עם זאת, שני ימי הזיכרון מסמנים לכולנו בכל שנה, וזועקים אלינו בפרט עתה, כי חובה על כולנו לחזור לפרופורציות ולשמור על הערכים המאחדים את כולנו בארץ היחידה שלנו, של כולנו.
2+ערכים עליהם נלחמנו ועליהם שילמנו מחיר דמים יקר. לטובת החישוב הכללי- בשבוע אחד במחנה ההשמדה אושוויץ, נרצח מספר העולה על זה של מספר הנופלים בכלל מערכות ישראל, למן ראשית ההתיישבות הציונית ועד ימינו אנו.
זה הזמן להתעלות מעל למחלוקות הפנימיות והשסעים, לחזור לערכים המאחדים ולמכנים המשותפים המייחדים את עם ישראל. זו העת לזכור את ששת המיליונים מבני עמנו שנספו רק משום היותם יהודים, ואת "מגש הכסף" שהעניקו לנו הנופלים והפצועים, בזכות אותה כמיהה ותקווה בת אלפי שנים להיותנו עם חופשי בארצנו. עם ישראל חי וקיים!
