כולנו אחים: בחודשים האחרונים, בעקבות המחאות נגד הרפורמה המשפטית נוצר שסע ופילוג בעם, שלא נראה כמותו. המצב המורכב בעם, משפיע היום על רבים, ביניהם גם שורדי השואה, שיודעים בבירור עד כמה חשוב העם היהודי ומדינת ישראל, שכן הם ראו רבבות הולכים אל מותם לנגד עיניהם ורובם איבדו את בני משפחותיהם, כך שאין להם שום ארץ אחרת. הם סוחבים איתם עצב וכאב גדול בעקבות מה שעברו, וכעת נאלצים להתמודד עם חרדה בעקבות המצב.
"כואב לי מאוד מה שאני רואה", משתף שורד השואה שלום ספיבק, "העם צריך להיות מלוכד. שרדנו בשואה, ההורים שלי חיו שש שנים ביערות ואני שרדתי שם שנה וחצי. היו ליהודים חיים על הפנים אבל היינו מלוכדים". הוא מסביר כי "אף פעם לא היו וויכוחים פוליטיים, רק חלמנו על ארץ ישראל וברוך השם הגענו לארץ, הסתדרנו התחתנו ויש לנו ילדים, אנחנו מבסוטים ומרוצים. למה צריך לצאת להפגנות ואת כל הבלגן? מתי יהיה לזה סוף, ריבון העולמים?".
"מראים לנו את הנאצים וסמלים בשלטים בהפגנות, הצלב הזה של הנאצים – זה קורע לי את הלב", הוא מודה בכאב. "אני יודע שגם הימין התחילו להפגין, כל אחד מפגין לצד שלו, מתי יהיה סוף לזה ריבון העולמים? יש ממשלה שזכתה ב- 64 מנדטים ואי אפשר להפיל אותה, אבל הם עושים הכל כדי שאנשים שנמצאים בימין יפלו. אני חושב שראש הממשלה צודק לגבי הרפורמה אבל השמאל מתנגד לזה".
2+הוא מזכיר לכולם כי "עלינו להיות מאוחדים אנחנו עם ישראל, אנחנו אחים, כולנו אחים", ושואל: "למה אנחנו צריכים לשנוא? אנחנו צריכים לאוהב זה את זו בלי שנאה, שתהיה אהבה בנינו. זו מדינה דמוקרטית – מי שזוכה שולט במדינה. אני רוצה שיהיה שקט. מה זה משנה מי שולט? האם כשהשמאל שלט הימין התנגד? לא. לא יצאו להפגנות כאלה ולא עשו מהומות אז זה חבל. כואב לי מאוד".
לדעתו, אם אנשים היו שומעים את הסיפורים של שורדי השואה, הרוחות ככל הנראה היו נרגעות כיוון "שזה נוגע ללב איך שסבלו ניצולי השואה והעם היהודי, ביערות ובגטאות – מי שניצל זה היה נס". הוא מסביר שידוע כי "חיסלו" רק שישה מיליון, אבל הוא בטוח לחלוטין שמדובר בהרבה יותר: "אם הם היו בחיים – היינו היום עשרות מיליוני תושבים".
שורד השואה שלום ספיבק נולד בבור ביער בפולין בשנת 1944 להוריו הפרטיזנים ושרד במחבוא כמעט שנה וחצי במערות עד שנגמרה המלחמה, הוא כמעט מת לאחר שלא היה לו מה לאכול, אך ניצל בנס כשאישה הציעה לאימו להאכילו בלשלשת ציפורים: "שאלתי את אבי אם זו אגדה, אבל הוא אמר שזו אמת לאמיתה".
2+כששומעים את סיפורה של טובה פריש, אי אפשר שלא לתהות האם מדובר בגורל, או במזל, שכן כל כך הרבה פעמים היא ניצלה מהמוות. טובה נלקחה מהוריה הביולוגים בגיל שנתיים, חבר של המשפחה שהיה שכן ורופא יהודי, ד"ר יוסף פריש ליווה את ההורים לרכבת והציע להם לשמור עליה עד שיחזרו כי הוא ידע מה התרחש. לימים הוא הפך לאביה והתחתן עם דודתה. עד היום היא זוכרת את הרגע שאביה הפציר בפניה: "אנחנו יהודים אבל אל תגלי לאף אחד".
ובכן, היום טובה כבר גאה ביהדות שלה, אך היא לא מרגישה נינוחה בעקבות המצב והשסע שנוצר בעם בתקופה האחרונה. חשוב לה להזכיר: "איפה שלא נהיה תמיד נהיה בסכנה ולא יהיה מי שיגן עלינו, המקום היחידי שגם אם נהיה בסכנה ויש מי שיגן עלינו – זו ארץ ישראל וזו המולדת שלנו. כאן יש את הצבא שלנו וזו הארץ שלנו לעולם – אסור לעזוב אותה ויש לשמור עליה תמיד". טובה נזכרת בפעם הראשונה בה אימה, שהיא גם דודתה פגשה חייל יהודי.
"כשהיינו במעברה אחי היה חולה בלילה ואף אחד לא עזר לה, היא ראתה חייל מרחוק, היא לא ידעה עברית ועשתה לו סימנים שהיא צמאה. החייל רץ והביא לה קופסת שימורים עם מיץ אשכוליות. היא חזרה לאוהל כמעט בוכה: 'אתם לא יודעים מה ראיתי, חייל ישראלי, חייל יהודי'. את מבינה? האנשים שבאו אז התרגשו לראות חיילים. בשנות ה-60-70 היו נותנים לחיילים כבוד, חיילים קודם כל, היו מפנים להם מקום באוטובוס אפילו, אז צריך לשמור על צה"ל ולשמור על המדינה שלנו".
2+