ערב חג הפורים, מעל חודשיים מאז השבעת ממשלת גוש הימין, ואין לעם ישראל ביטחון.
כלומר, ברוך ה' צה"ל מגן על גבולות מדינת ישראל מפני איראן, סוריה, וחיזבאללה, אך בצד הישראלי של "קיר הברזל", גואה הטרור הערבי כמעט באין מפריע: בירושלים כל מחבל יכול לרצוח יהודים ברגע שרק ירצה בכך כפי שקרה בנווה יעקב ורמות, וביהודה, שומרון והבקעה מחבלים חמושים בנשק, כולל נשק צה"לי, מתהלכים לאור יום בלי פחד בערי האויב, ומבצעים פיגועי ירי בכבישים בהם נוסעים אנשים נשים וטף ואף מצליחים בכך.
14 אזרחים הי"ד נרצחו מאז הקמת הממשלה בלב ארצנו, חמאס עזה יורה טילים, והמדיניות הביטחונית מגומגמת ורופסת, בדיוק כמו זו של הממשלה הקודמת, עם הבדל חשוב: בנט ולפיד חברו לשמאל הקיצוני ולתומכי טרור שאוהד את המחבלים, והממשלה הנוכחית של 'גוש הימין' שמניפה דגל של זקיפות קומה יהודית – מנציחה משום מה את חולשות המערכת הביטחונית עליה היא מופקדת: שב"כ, משטרה וכמובן צה"ל.
כולנו עדים למחאה המופרעת של השמאל נגד התכנית המשפטית של השר לוין וח"כ רוטמן, הקריטית בחשיבותה גם לביטחון (ולכן אנו בארגון תורת לחימה מקדמים קמפיין לחיזוק שני שליחי ציבור נפלאים אלה).
2+רכיב מרכזי במחאה אנרכיסטית זו, הוא עידוד סרבנות ופגיעה חמורה בצה"ל מצד רמטכ"לים לשעבר שבצביעותם הפכו עצמם לאויבי העם והדמוקרטיה. תופעה חמורה זו הגיעה לשיא היום בסרבנות חמורה מאד של טייסי מילואים ומציפה את האופי ההומוגני השמאלי-פרוגרסיבי של בכירי מערכת הביטחון, שצמחו כאן ברובם, בשיטת חבר מביא חבר, תחת אפן של "ממשלות ימין" קודמות. כלומר, כל בניין הכוח ועימו התפיסה הביטחונית – עוצבו על ידי השמאל ששולט כמעט ללא עוררין במערכת זו, בדיוק כפי שמערכת המשפט עוצבה כך. לא כי אין תפיסה ביטחונית ימנית סדורה, אלא כי הימין לא ידע מעולם לשלוט.
ומהי תפיסת הימין לאורה צריכה הממשלה לפעול לביטחון ישראל? להלן דוגמאות מתוך קווי היסוד החשובים של "ממשלת הימין" עצמה:
"לעם היהודי זכות בלעדית ובלתי ניתנת לערעור על כל מרחבי ארץ ישראל. הממשלה תקדם ותפתח את ההתיישבות בכל חלקי ארץ ישראל – בגליל, בנגב, בגולן, ביהודה ובשומרון."
"הממשלה תפעל באופן אקטיבי כדי לבצר את הביטחון הלאומי ולהקנות ביטחון אישי לאזרחיה תוך מאבק נחרץ ונחוש באלימות ובטרור."
"הממשלה תפעל לחיזוק כוחות הביטחון, ומתן גב ללוחמים והשוטרים כדי להילחם בטרור ולהכריע אותו."
אך כל זאת – לא מיושם. להפך.
בניגוד להתקדמות החשובה מאד של הממשלה בתחום ההתיישבות, חרף תקיעת מקלות בגלגלים וניסיון של שר הביטחון יואב גלנט להפר הסכמים קואליציוניים חתומים, אנו עדיין תקועים עם ניהול כושל של התחום הביטחוני, על ידי גלנט עצמו, שממשיך את הקו של המערכת עליה הוא מופקד, במקום להראות מאמץ קל שבקלים לשנות את המצפן.
גלנט יכול ללמוד למשל מהשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, שאמנם עוד לא התחיל לתקן את המשטרה, אך מוכיח מאמץ וצעדים ראשונים חשובים, תוך עימות הכרחי עם המפכ"ל שבתאי, שחתום על כשלון פרעות התשפ"א תחת ממשלת נתניהו הקודמת.
2+במקום להתחיל לשקם את מערכת הביטחון, גם בטיפול בסרבנות החצופה, גם במינויים ראויים וגם בתפיסת ההפעלה, גלנט מראה יעילות וחריצות בהרס מאחזים ובפינוי אביתר, ורפיסות איומה מול פיגועים בלתי נגמרים בכל שעה עגולה.
לא כי גלנט הוא איש שמאל, אלא כי, למשל, מי שמנהל אותו ביו"ש זה אלוף פיקוד המרכז יהודה פוקס, בוגר ווקסנר שתפיסתו העקומה והאשמת ההתיישבות והיהודים בטרור הערבי, הולמת מאד את הגוון האחיד להחריד של בכירי צה"ל ששבויים בקונספציית אוסלו.
"חוות דעת" ו"המלצות" של בכירים כמו פוקס, שמכפיש את המתיישבים באמצעות שקרים של דובר צה"ל, ומקבל החלטות הזויות לא לספק נשק לאזרחים קצינים ולוחמי מילואים בהתיישבות בעוד מחבלים חוגגים עם נשק צה"לי, הן פוליטיות לחלוטין, בדיוק כפי שמעצרים מנהליים נגד יהודים בהמלצת בוגר ווקסנר אחר, ראש השב"כ רונן בר, הם פוליטיים כאשר אלפי מחבלים חמושים מתניידים בחופשיות.
2+"כמפקד נלחמתי בשם ה' צבאות" אמר גלנט לפני שנה בכנס שדולת הזהות היהודית בכנסת, ואני, שישבתי על ידו, מאמין לו. אך השר גלנט חייב להבין כי אם הוא לא יילחם פוליטית במערכת השמאל עליה הוא מופקד, הוא בהכרח נלחם נגד העם ששלח אותו לכנסת ולממשלה, נגד ההתיישבות ובעומק: נגד צה"ל עצמו. כי צה"ל אלו לוחמי המילואים שיעזבו משפחה ויתייצבו בשעת פקודה, כי צה"ל אלו הלוחמים הסדירים בשטח, שידיהם עדיין כבולות בהוראות הזויות שיצאו מאג"מ פיקוד מרכז במשמרת של גלנט, ושעדיין מופקרים מול אנרכיסטים כמו לוחם גולני לו אנו מסייעים לאחר שנזרק לכלא (גם במשמרת של גלנט), לאחר שהתעמת מול הפרובוקטור תומך הטרור עיסא עמרו בחברון.
הציבור חייב להפנים: כרגע אין לנו "ממשלת ימין מלא מלא", יש בממשלה שרים ימניים מעולים שככלל עושים את המקסימום (ולכן ההפגנות מול בתיהם של השרים סמוטריץ' ובן גביר היו מיותרות, במיוחד שלא באו בדרישה קונקרטית.), אך כשאין לממשלה שר ביטחון רלוונטי – אין מדיניות ימין.
