השבוע מציינים 77 שנה להטלת פצצת האטום על נגסאקי המכונה "איש שמן", אחת המכות הקטלניות ביותר שספגה אומה אי-פעם כשהמטרה ברורה – להביא לסיום המלחמה ולניצחון בעלות הברית. והמחיר? למעלה מ-70 אלף בני אדם בהם נשים, ילדים וזקנים ששילמו בחייהם על לא עוול בכפם, זאת בנוסף לאלפים הרבים שמתו בשנים שלאחר מכן כתוצאה מפציעתם ומתופעות לוואי של הקרינה הרדיואקטיבית. ההפצצה הובילה את קיסר יפן הירוהיטו להודיע בתוך שש שעות בלבד מרגע התקיפה על כניעה ללא-תנאי בשל היקף ההרס האדיר.
ניתן היה לשער כי העולם יפיק לקחים, והמעצמות יפעלו לחקיקת חוקים והטלת הגבלות באשר לשימוש בנשקים כבדים כמו האטום, אולם המציאות הוכיחה וממשיכה להוכיח שמיום הטלת הפצצה הלכנו בכיוון ההפוך. 'פצצת הצאר', 'אבי כל הפצצות' ו-'פצצת המימן' הן רק חלק קטן מכלי הנשק הגרעיניים שנועדו לפאר את בעליהן ולהבהיר לכל אויב שההתעסקות עימן אינה משתלמת.
חוסר שרטוט הגבולות בנושא הביא אותנו למצב העגום בו הענק הסובייטי מרשה לעצמו לאיים שוב ושוב בשימוש בנשק גרעיני הן נגד מדינות המערב והן נגד שכנתה המערבית שניצבת חסרת אונים מול האיומים.
ובישראל? על פי גורמים ישראלים ואמריקנים כאחד – שיחות הגרעין בוינה, שנועדו לבלום את ההתקדמות האיראנית אל עבר הגרעין, לא יניבו פרי. זאת ברקע הצהרתו של ראש הארגון לאנרגיה אטומית של איראן, מוחמד אסלאמי, לפיה: "לאיראן כבר יש את היכולת לייצר פצצה גרעינית". אפילו הבקשות והנסיונות הנואשים של הסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה אטומית, שנוסדה במטרה לקדם את השימוש באנרגיה אטומית לצרכים אזרחיים ולמנוע את השימוש בה לצרכים צבאיים, כלל לא מסתמנים ככאלו המשפיעים על כללי המשחק.
אחת ההתבטאויות המפורסמות של גדול המדענים בהיסטוריה, אלברט איינשטיין, הייתה: "איני יודע באיזה נשק נשתמש במלחמת העולם השלישית, אך ברביעית נשתמש במקלות ואבנים". איינשטיין, שהיה ממפתחי פצצת האטום הראשונה, הבין עוד בזמנו שהכוחניות האנושית הינה האיום הגדול ביותר על האנושות עצמה ועל כן הוא קרא להחרמת הנשק הגרעיני.
