בימים אלה, כשמדינת ישראל נמצאת שוב במערכה על קיומה, סיפורה של יהודית מידה מקבל משמעות מצמררת ומרגשת כאחד. יהודית, בת 87, סיפרה היום (שלישי) בריאיון לבועז גולן על הימים שבהם הייתה תינוקת בזרועות אמה, נתונה לחסדי המלחמה האיומה בהיסטוריה.
3+"היינו חייבים לברוח"
יהודית נולדה בפולין בשנת 1938. כשהייתה בת חודשיים בלבד, הגרמנים פלשו והמלחמה פרצה. "הוריי הבינו מיד שהם חייבים לעזוב הכל ולברוח", היא משחזרת. לאבא שלה הייתה תחושה מוקדמת לגבי הבאות. "הוא ייבש לחם ושם אותו בשקית. הוא ידע שלחם יבש לא מעלה עובש, ושאפשר לאכול אותו בדרך עם קצת מים. זה מה שהחזיק אותנו".
המשפחה ברחה תחת הפגזות כבדות, רצה בין כפרים ומצאה מקומות מסתור, עד שהגיעה לגבול הרוסי. שם, ברגע אחד של אכזריות גורלית, הופרד אביה מהמשפחה. "הרוסים אמרו לו: 'אתה הולך לצבא האדום, המשפחה נכנסת'. מאז לא ראיתי אותו יותר, עד עצם היום הזה".
3+שנים של נדודים
בזמן שאירופה בערה, יהודית ואמה העבירו שש שנים ברוסיה. היא מספרת כיצד עברו הימים, על הזיכרון של הנוף והעצים הגבוהים ואת אמה עובדת כשומרת בשדה תפוחי אדמה ליד בית סוהר. "היא הייתה צריכה לשמור בלילה על יד השדה הזה, בבוקר כשנגמרה המשמרת ניערו לה את הבגדים, אולי לקחה איזה תפוח אדמה קטן".
עם סיום המלחמה, החל המסע לארץ ישראל. יהודית הועברה לידי "עליית הנוער" ונדדה בין מדינות באירופה עד שעלו על האונייה "תיאודור הרצל". אלא שהדרך לחופש לא הייתה סלולה; משחתות בריטיות עצרו את האונייה בלב ים, ולאחר קרב קצר נגררו המעפילים למחנות המעצר בקפריסין, שם שהתה יהודית כשנה עד שהורשתה סוף סוף להגיע לחיפה ולמחנה עתלית.
3+הניצחון: ארבעה ילדים ונכד בשמיים
בישראל הצעירה נשלחה יהודית למוסד "אהבה" בקרית ביאליק, שם גדלה עד גיל 16. הקשר עם אמה נותק למשך ארבע שנים ארוכות, כשכל אחת מהן נמצאת במקום אחר ולא יודעת על גורל השנייה. "בסוף מצאנו אותה בזכות המדור לחיפוש קרובים ברדיו", היא מספרת בהתרגשות. "התברר שהיא הייתה במחנה עקורים באיטליה, נישאה שוב והקימה משפחה חדשה. כשהיא שמעה שאנחנו בארץ, היא הגיעה מיד".
3+למרות ילדות רצופת עוני, מחסור וימי צנע בכרטיסיות, יהודית בחרה בחיים. היא התחתנה בגיל 17, ובגיל 18 כבר הפכה לאם בעצמה. היום היא מביטה בגאווה בשבט שהקימה: ארבעה ילדים, 12 נכדים ושבעה נינים.
סגירת המעגל המרגשת ביותר עבורה נמצאת היום בשמיים. "אני מאוד גאה שיש לי נכד אחד טייס", היא אומרת כשחיוך רחב על פניה. "הוא שומר עלינו היום כדי שלא תהיה לנו עוד שואה. זה הניצחון שלי".
