עשרים וארבע שנה חלפו מפטירתו של זאב ז'בוטינסקי בניו יורק ב-1940 ועד שעצמותיו הועלו ארצה לקבורה כפי שביקש בצוואתו. הסיבה: סירובו של בן גוריון.
רוחו של הגאון מאודסה, "ולדימיר היטלר" כפי שכינה אותו בן גוריון, איימה על האיש ששלט במדינה ללא עוררין, גם שני עשורים לאחר מותו. "האדם יסודו בעפר וסופו בעפר, ורצוי שינוח במקום שנפטר", הצדיק הזקן את סירובו.
רק עם פרישת בן גוריון מראשות הממשלה בשנת 1963, הסכים לוי אשכול למלא את צוואת ז'בוטינסקי. כעבור שנה, נקבר ז'בוטינסקי בחלקת גדולי האומה בהר הרצל. ואפילו אז, ממקום מושבו בשדה בוקר, גחלי השנאה המשיכו ללחוש: "ז'בוטינסקי נפטר לפני 24 שנה, ורק מעטים במדינה יודעים מה הייתה דמותו האמיתית של המנהיג, שאדון בגין קורא לו מורה הדור", זילזל בן גוריון מעל דפי עיתון הבית "דבר" והמשיך "אחד האמצעים של חרות לחיזוק השפעתה ויוקרתה הוא סילוף ההיסטוריה. היא אולי מוכרחה לעשות זאת, כי מאז קמה לא תרמה שום מפעל, או רעיון פורה לחיזוק המדינה".
אראל סג"ל מציג: הצפייה מעל גיל 18 – עולם הדימויים של ליאור חורב
לגבי סילוף ההיסטוריה, נו טוב, היום אנחנו כבר יודעים שבני העלייה השנייה השתלטו על הנרטיב ההיסטורי באופן בריוני ושקרני. הפוליטרוקים והתועמלנים של תנועה העבודה לדורותיה, לא רק מחקו את תרומת האצ"ל והלח"י, אלא גם את זו של אנשי העלייה הראשונה, ואת ניל"י ואהרון אהרונסון. מי שלא אנ"ש, לא קיים. שתבינו, בשנות השישים, הם הכריחו את אוטו פרמינגר, הבמאי של אקסודוס לתת לפלמ"ח את הקרדיט על הפריצה לכלא עכו.
אבל לא זה אני רוצה לדבר.
אתמול לפני 82 שנה נפטר ז'בוטינסקי, הזדמנות טובה להתייחס לסיפא של דברי בן גוריון. שז'בוטינסקי לא תרם שום רעיון פורה לחיזוק המדינה. מה "אכל" את בן גוריון? מדוע הוא כל כך תיעב את ז'בוטינסקי?
ספוילר: כי ז'בוטינסקי ראה את הנולד.
כשאנחנו מדברים על ז'בו, כפי שחבריו כינו את ז'בוטינסקי, על איזה ז'בו אנחנו מדברים? האם על ז'בו הסופר המחונן, המתרגם הגאוני של אדגר אלן פו, שמקסים גורקי הגדול אמר עליו שרוסיה הפסידה לציונות את אחד הכותבים הגדולים בתולדותיה. אולי על ז'בו הכלכלן, שהביא לעולם את חמשת הממים? האם אנחנו מדברים על ז'בו, איש הצבא שהקים את הגדודים העבריים, והעריץ את ג'וזפה גריבלדי אבי איטליה המודרנית? או על ז'בו, המסאי והוגה הדעות הליברלי מהבולטים בעת החדשה?
התשובה היא: גם וגם וגם. מאחר וכל אלו מתכנסים לתרומה הגדולה של ז'בוטינסקי, הצאצא האידיאולוגי המובהק של הרצל, והאיש שנשא בגאון את דגל הציונות המדינית. רעיון החד-נס. הקמת מדינת לאום לעם היהודי. בסרט נדיר משנת 1934 מנסח ז'בוטינסקי את מטרות התנועה הציונית, לשיטתו רוב יהודי וניהול המדינה – אלו מטרות הציונות, לשיטת ז'בוטינסקי.
וכאן, אנחנו צוללים ללב המחלוקת בין הרוויזיוניסטים לתנועת העבודה, מראשית ימיה של התנועה הציונית. שני המחנות כמובן שאפו להקמת מדינה יהודית. השאלה הייתה באיזו אסטרטגיה לנקוט. בן גוריון חשש להתגרות באומות העולם, ולכן האמין בציונות המעשית, "דונם ועוד דונם, עז ועוד עז" כסיסמת תנועת העבודה. אבל בעיקר באליטיזם. לא כולם צריכים לעלות. רק המובחרים. ב-1933 בן גוריון אמר לנציב העליון שצריך בארץ חלוצים כדי לפתח את הארץ ושא"י איננה פתרון לכלל יהדות פולין. רק ב-44', כשבן גוריון מבין את גודל הזוועה, הוא קורא לראשונה לעליה המונית לא סלקטיבית.
ז'בו לעומתו, דבק באמונה שחובה על התנועה הציונות להצהיר בפומבי על שאיפתה להקמת מדינת לאום לעם היהודי. לשם כך עליה לפעול בשני מישורים – לחץ על אומות העולם להשגת הכרה מדינית והעלאה המונית של יהודים, כדי ליצור רוב שיכריע את המערכה. "אם היהדות לא תחסל את הגולה" הוא כתב ארבע שנים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה "הגולה תחסל את היהדות".
עוצמה מדינית פלוס עוצמה כלכלית שווה עוצמה מדינית. זו הייתה תפיסת עולמו הציונית של ז'בו. קיר הברזל לא נולד יש מאין. ראשית, השגת עוצמה, ואח"כ, כל השאר. "חכם היה הפילוסוף שאמר homo homini lupus -אדם לאדם זאב, אבל רע מן הזאב הוא אנוש לאנוש, ועוד ימים רבים לא נוכל לתקן זאת, לא על ידי רפורמה בסדרי המדינה, ולא בעזרת התרבות" כתב ז'בוטינסקי עוד בשנת 1910, "וכאשר מוכיחים אותי על שאני מטיף להתבדלות, ולאי אמון, יש ואחפוץ להשיב: אני מודה באשמתי. אני מטיף לכל אלה ואוסיף להטיף, כי ההתבדלות, עמידת “שמוֹר” בכל עת, מקל־חובלים ביד בכל עת – הנה האמצעי היחידי להחזיק מעמד כלשהו בהתנצות זאבים זו".
האם זה מזכיר לכם מישהו? נתניהו בועידת גלובס בשנת 2018 אמר: "העובדה הפשוטה היא שהחלש לא שורד. זו עובדה מצערת, אפילו אכזרית – אבל החלשים לא שורדים".
כמו נתניהו, יורשו האידיאולוגי, גם ז'בוטינסקי היה פסימי בקשר לטבע האדם. עוד הרבה לפני אושוויץ ובירקנאו, הוא שמע את משק כנפי השואה, חזה את הקטסטרופה מתקרבת, ולכן דחק להכרה מדינית ועלייה המונית של יהודים ארצה. ז'בוטינסקי נע מעיר לעיר בפולין, מזהיר מפני האסון המתקרב. בן גוריון לעומתו, נקט בקו פוליטי: "צריך להילחם בספר הלבן כאילו אין היטלר, ולהילחם בהיטלר, כאילו אין ספר לבן".
וזה אולי ההבדל: "בעל הכישרון, כמוהו כצלף הפוגע במטרה, אשר איש מלבדו לא מסוגל להגיע אליה" אמר הפילוסוף ארתור שופנהאואר "גאון, לעומת זאת, כמוהו כצלף הפוגע במטרה, שאחרים אינם מסוגלים אפילו לראות״.
בן גוריון היה מוכשר, ענק. אין ספק אבל לא היה לו את ראיית הנולד של הגאון.
וזו הסיבה שהוא כל כך תיעב את ז'בוטינסקי.
המונולוג של אראל.
