סוליפסיזם (בלועזית הפירוש הוא עצמי או לבדי) היא תפיסה אשר טוענת כי אנחנו, בני האדם השבריריים, לא יכולים להיות בטוחים בדבר – מלבד בתודעה שלנו. מבולבלים? בואו נכנס לעניינים.
הנחת הסוליפסיזם קובעת כי למעשה אין לנו הוכחה חד משמעית לקיומה של המציאות, באופן טכני כולנו יכולים להיות דמויות כמו במשחק המחשב 'סימס' אשר מנוהלות על ידי קודים ואלגוריתמים. אנחנו גם יכולים להיות בדיוק כמו הגיבור בסרט הבלתי נשכח 'המופע של טרומן' בכיכובו של ג'ים קארי, בו הגיבור מגלה רק בבגרותו כי הוא כוכב של תכנית ריאלטי שעוסקת למעשה – בחייו, ושכל מה שמסביבו הוא תפאורה אחת גדולה.
1+מצמרר מספיק? אז קבלו את הדבר הבא, יש פילוסופים שהרחיקו לכת עד כדי כך שהם טוענים שיש מצב, שכולנו מוחות במעבדה של גאון מטורף מה שלפי הסוליפסיזם מסתדר מצוין. איך זה יכול להיות?
על פי התאוריה העולם שלנו נגיש לנו דרך החושים ההכרחיים שכבר טבועים בנו. כל מה שאנחנו יודעים, מרגישים, מריחים ואפילו חולמים, הכל בסוף מתנקז לדבר אחד – התודעה, לוח האם הראשי של כל אדם. בזכות התודעה אנחנו יכולים לגבש את האמונות שלנו על העולם, את ההעדפות שלנו וגם את הרגשות שלנו. אז איך אפשר להיות בטוחים, שואלים הסוליפסיטים, שיש באמת מציאות ושלא מדובר במציאות מדומה?
אין הרבה לאן להתקדם עם התאוריה, היא מתסכלת גם כך, אך עקרונותיה בקצרה הם:
- הידע הוודאי ביותר של אדם הוא תוצרי התודעה שלו – המחשבות והחוויות שלו.
- אין קשר הכרחי בין חוויות נפשיות מודעות להתנהגות חיצונית.
- אדם אינו מסוגל להבין באופן מדויק רגש או חוויה של אדם אחר
אבל רגע לפני שאתם מתחילים לפקפק בכל מה שקיים, נזכיר כי זו רק תאוריה וכמובן יש לה המון סתירות ומתנגדים. למשל בעיית קיום התודעות האחרות, הרי אם בן אדם אינו יכול לראות את התודעות של אנשים אחרים איך הוא יכול להיות בטוח שיש להם אחת כזאת?
בקיצור גם את הסוליפסיזם ניתן, אם רוצים, לקחת בערבון מוגבל ולחזור למציאות שבה יש לנו משפחה, חברים, עבודה, חלומות ובעצם כל מה שצריך בשביל לדעת שגם אם זו רק אשליה, זה בסדר גמור.
אהבתם את המושג? תרצו לקרוא מושגים נוספים? אל תשכחו לעדכן אותנו בתגובות!
