את מסעדת המקדש לא בטוח שצריך להציג באמת, היא עברה שני גלגולים, הראשון כשנפתחה לפני כ-5 שנים במתחם האושילנד בכפר סבא במהלכם קיבלה כשרות, והשני הוא עכשיו, כשעברה למשכנה החדש והמעוצב בפאתי פתח תקווה.
גילוי נאות, עבדכם פחות מתחבר ליומרנות הישראלית בהצגת המנות, אבל עם זאת, תמיד כיף להכיר טעמים חדשים ולהתפייט עליהם, וזה למעשה המהות של ה״מקדש״. על המנות אמון השף לירן בלו, שהוא גם הבעלים ובמהלך שעות הסרוויס בודק עם המבקרים מה יש להם לומר על האוכל ותמיד נכון לשמוע הצעות, כל מנה מורכבת מעשרות חומרי גלם, בצבעוניות וטעם וניכר שיש השקעה גדולה בתוכן.
3+הגענו לשם באמצע השבוע, סרוויס ערב במסעדה מלאה, ובכל זאת השירות וההושבה היו מהירים למדי, לשולחן זרמו מקץ כמה דקות מנה של לחם מדורה – לחם מחמצת ביתי שרוף קלות על פחמים בדיוק במידה הנכונה ואיתו חמאה מעושנת (חמאה – וזו לא טעות , מדובר בחמאה פרווה שאין סיכוי בעולם שתבחינו בהבדל) וראש שום בבישול ארוך שהיה מתקתק.
המנה השנייה שהוגשה לשולחן הייתה ״אמיוז בוש" או משעשע חך בשפתנו – תרד מאלבר עם טרטר טורו סלמון בויניגרט אשכולית אדומה, קוויאר סויה, קרם גזר ופרחי זעתר, ובמילים פשוטות סלמון טרי, ומגוון רטבים שעושים את המנה למושלמת, ראוי לציון קרם הגזר ופרחי הזעתר שהביאו ניחוח ישראלי מאוד למנה המרעננת.
3+מכיוון שחלקנו מנות, החלטנו ללכת גם על טרטר פילה בקר מטובל בצ'יפוטלה ביתית על ברוסקטה של לחם מחמצת כשהוא עטוף בחמאת שמן זית מעושנת, קרם גזר וגרידת חלמון כבוש. נשמע מורכב מדי אך עם זאת מדובר במנה מצוינת, מנעד הטעמים הרחב של הצ'יפוטלה החרפרף כשמולו גרידת החלמון שהביא טעם אחר וחדש לחיך והכין אותנו למנות העיקריות.
אז עברנו לספיציאלטה של המסעדה, בשרים, והרבה.
המנה הראשונה שבחרנו לדגום הייתה מנת אונטריב או בשמה המוכר יותר ״אסאדו״. על פי הבטחת השף האסאדו מבושל לילה שלם בציר יפני עדין ומעושן קלות לצד תבשיל פריקי עשיר בעשבי תיבול וערוגת עשבי תיבול לצד רוטב יקינוקי יפני ורוטב פונזו עדין. אז זוכרים שדיברנו על התפייטות, משום שזה בדיוק הזמן להיזכר בפסקה ההיא ולהתפייט על המנה הנהדרת הזו שהביאה טעם מעושן במידה למול רוטב הפונזו שמורכב מפירות הדר וסויה והעלה ניחוח של משהו מוכר וטעים, הפריקי הייתה עשויה מדי לטעמנו אבל בכל זאת אי אפשר לומר שהכל מושלם.
3+אחריה הגיעה לשולחן מנה של שוק אווז, עבדכם מאוד אוהב את בשר האווז ולכן הבחירה הייתה קלה, מדובר בשוק אווז שמבושל לילה שלם ונעטף בתערובת תבלינים הודית. הוא מוגש על פירה תפוח אדמה מתובל בקארי צהוב וקרם קוקוס, חסה לילית וסלט פריקי ושומר כבוש. טעמו של האווז היה עדין ונפלא, תערובות התבלינים שעטפו אותו במשך שעות נראתה כאילו הם נועדו זה לזה, פירה תפוחי האדמה היווה תוספת נחמדה אבל היה בבחינת תפסת מרובה או לא תפסת.
סגרנו פינה עם פלטת בשרים שכללה נתח קצבים מפרת הולנשטיין ופיקנייה מנתח מקומי שצרבנו על אבן חמה בטמפרטורה שלח 600 מעלות כשהרעיון הוא להיות השף של עצמך ולבחור את מידת העשיה של הנתח, מושלם. ממש.
אחרי מנוחה קצרה הרגעת החיך וצורך עז למתוק סיימנו את הארוחה עם עוגת הנמסיס ולצידה כוסות תה מתקתק. הנמסיס, כשמה כן היא עוגת שוקולד רכה עם קרם פיסטוק, מסקרפונה טבעונית ושברי שוקולד מעל שהייתה סיומת מעולה לארוחה נהדרת.
למתלבטים מציעה השף תפריט טעימות זוגי מלא בו הוא מלווה את הסועדים לסיור דרך חומרי הגלם והביטוי שנתן להם במטבח שלו. התפריט כולל משעשע חך, שלוש מנות ראשונות, מרענן חך, מנה עיקרית לסועד וקינוח וכן שתייה קלה וחמה.
המדד:
השירות: מצוין, קשר העין עם המלצרים ומהירות התגובה היה ראוי לציון, העובדה שהשף עצמו סובב בין השולחנות לאורך כל הערב הייתה נקודת זכות נוספת.
האוכל: משחק הטעמים הופך את החוויה למיוחדת וטעימה, ניכר שיש השקעה בחומרי הגלם ובעיקר חשיבה מאוחרי כל מנה שמוגשת, מרמת העיצוב וההגשה ועד לטעם כמובן. המנות גדולות ומשביעות ויש בהחלט תמורה מלאה לתשלום
מה לשפר: המיקום. המסעדה ממוקמת בלב בניין משאדחם בפתח תקווה וקצת קשה למצוא אותה – כשמוצאים החגיגה שווה.
האם נחזור: בהחלט.
כשרות: כשר בשרי.
