חוק פרקינסון הוא מעט קשה להבנה, אבל בעצם הוא מייצג עקרון חשוב מאוד בעולם שלנו. שום דבר לעולם לא יספיק, וככל שנרחיב את ההיצע בדבר מסוים, גם הביקוש באופן מרגיז יתרחב.
החוק הזה הוצג בפרק הראשון בספרו של נורת'קוט פרקינסון, אשר למעשה הוא ספר הומוריסטי המציג בעיות רבות בעולם הבירוקטריה והפקידות. החוק מוצג באמצעות הטענה כי לאדם נטיה טבעית להגדיל את כמות הזמן שעלייו להשקיע במטלה מסוימת, עד אשר הוא חייב לסיים אותה.
למשל, אדם שחייב להגיש דו"ח גדול מאוד עד לשעה 18:00 ככל הנראה יבחר להקדיש את רוב היום למשימה הזאת, וכך הוא בעצם ירחיב את זמן ביצוע המשימה שלו אבל יקטין את שאר הפעולות שיעשה. אם פקיד לוקח לעצמו משימה אחת בלבד, נצטרך להביא עובדים נוספים. וכך למעשה, כאשר מוגדל הזמן שמקדישים למשימה מסוימת, מוגדלת גם כמות העובדים. הבנה זו הובילה את פרקינסון למסקנה אחת ויחידה: "הפקידים מייצרים עבודה נוספת אחד עבור האחר".
כתוצאה מכך, הוא טוען, מספר הפקידים במשרד בירוקרטי גדל אף על פי שהעבודה הממשית והיעילה אינה גדלה. הוא אף מתאר בספרו שבאופן משונה ככל שמספר האוניות בצי הבריטי קטן, כך מספר הפקידים בחיל הים גדל.
עדיין לא מבינים?
את "חוק פרקינסון" ניתן להגדיר בצורה כללית יותר: "הביקוש לאמצעי מסוים יתרחב תמיד כדי להתאים להיצע של אותו אמצעי". נגיד קחו את עולם המחשוב. מכירים את זה שכבר אין לכם מקום בטלפון, ואתם חייבים חייבים לקנות כרטיס זיכרון ולהרחיב את המקום? איכשהוא, ברגע שתעשו את זה לא ישאר לכם המון מקום פנוי, אלא תצטרכו להגדיל שוב ושוב את הזיכרון.
כי ברגע שהגדלתם את כמות הזיכרון, הגדלתם גם את היכולת של הטלפון שלכם למלא אותו בקבצים ויישומונים.
בטח יעניין אתכם גם:
- הכירו את החוק שמשגע אנשי אומנות ומדע כבר אלפי שנים
- חוק המכשיר: על מה אנחנו נוטים להסתמך קצת יותר מדי?
מתוך זה הסיק פרקינסון מסקנה נוספת. מוכנים? בפרק השלישי בספר הוא מדבר על חוק הטירוואליות- ככל שנושא יהיה יותר טריוויאלי, כלומר יותר מורכב ועמוק, אנשים יצטרכו להשקיע יותר מאמצים בכדי להשתתף בו וכך הדיון בו למעשה יהיה קצר, כי למי כבר יש כח? לעומת זאת אם הנושא פשוט, לאנשים יהיה הרבה יותר מה להגיד בו, וכך נושאים שטחיים יהיו נושא לדיון ארוך ומעמיק.
איזה הוא העשיר השמח בחלקו? מסתבר שאין חיה כזאת, תגדילו את הכמות, תגדילו את המחסור. ומה דעתכם בנושא? שתפו אותנו בתגובות!
