חג השבועות תמיד מתאפיין המרכיב אחד מרכזי: החלב. החג נצבע בצבעי לבן, הן בבגדים והן באוכל ועטף אותו ניחוח רך ועדין של גבינות ומוצרי חלב שונים. אבל מאיפה לקוח המנהג? האם יש לכך סיבה מהותית? הלכתית? מה הסיבות למנהג הישראלי האהוב כל כך? הנה כמה סיבות לדבר:
ראשית, חג השבועות נקרא גם "חג מתן תורה", בו נמסרה התורה לישראל בהר סיני. לפי המסורת וחז"ל, יום מתן תורה בפועל חל ביום השבת. כחלק מהלכות התורה שנמסרו לבני ישראל היו הלכות כשרות המזון ושחיטת בעלי חיים. בעקבות ההלכות שניתנו הובן כי הבשר שכבר הכינו בני ישראל אינו כשר, אולם לא ניתן לשחוט בשבת עקב הלכות שבת.
על כן מצאו עצמם בני ישראל ללא בשר ועקב כך אכלו באותו היום של מתן תורה מאכלי חלב אשר אינם דורשים הלכות כשרות מיוחדים מעבר לכך שמקורם הוא מחיה או בהמה כשרה.
2+סיבה נוספת היא סגולותיו של החלב. חכמים ז"ל המשילו את התורה לחלב מהפסוק בשיר השירים בו כתוב "דבש וחלב תחת לשונך". החלב הוא מאכל עדין השווה לכל נפש כמעט. כל אחד יכול לאכול חלב לעומת בשר או זקן, חולה ולפעמים גם קטן לא יכולים לאכול. החלב מסמל את העדינות ואילו הבשר מסמל את התאווה והגסות. גם התורה היא עדינה, שווה לכל נפש ומאזנת את תאוותיו של האדם ושמה לו מגבלות.
בספר המנהגים לר"א טירנא כתוב דרשה נוספת: "בשבועות אוכלין חלב, וזכר רמז לטעמי תורה שנאמר: 'מנחה חדשה לה' בשבועותיכם' ראשי תיבות 'חלב'". יחד עם זאת כתוב כי בספר כי לאחר מכן יש לאכול בשר שהרי הגמרא במסכת חגיגה אמרה שאין שמחה אלא בבשר ויין.
2+לפי הזוהר לכל יום מ-365 הימים בשנה מקבילה אחת ממצוות לא תעשה שבתורה, שהן גם כן שס"ה (365) מצוות. המצווה המקבילה לשבועות היא הפסוק "רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית ה' אֱלקֶיךָ; לא-תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ". מכיוון שהיום הראשון להבאת הביכורים הוא שבועות, חציו השני של הפסוק – הימנעות מאכילת בשר בחלב – הוא מצוות ה'לא תעשה' המקבילה לחג השבועות. כך, בשבועות אנחנו אוכלים שתי סעודות, האחת חלבית והשנייה בשרית, ונזהרים שלא לערבב בין השניים, ובכך מקיימים את המצווה הזו.
רבי צדוק הכהן מלובלין כתב: "המנהג לאכול מאכלי חלב הוא דוגמת מנהג מאכלי חלב במתן תורה… כי החלב יונקים משדי האם, ועיקר קבלת התורה הוא להכיר נותן התורה יתברך שמו, שממנו יונק הכל". ('רסיסי לילה')
