ביום שלישי, כ"א באב תשס"ב (30.7.2002), הגיעו מוטי אודסר ואחיו שלמה למכור סולר במפעל הבטון שבכניסה לג'מאין, כשני קילומטרים צפונית לאריאל. שישה מחבלים ערבים, שידעו על בואם של שני האחים וארבו להם, התנפלו עליהם בהגיעם. המחבלים ירו במוטי ואחיו מטווח קצר ברובי קלצ'ניקוב, והרגו אותם במקום. מוטי היה בן 52 במותו. הותיר אישה, שישה ילדים, אחות ואם. הוא הובא למנוחות בבית העלמין ירקון בתל אביב, לצד אחיו.
היום יום הזיכרון 2022 – יום בו מזכירים את יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה. היום הכי קשה לי בשנה.
לפני 20 שנה, סבי ואחיו נרצחו בפיגוע ירי בשומרון על ידי חיות אדם שהחליטו בוקר אחד שהם לוקחים את החיים שלהם בגלל היותם יהודים. לפי מה שסיפרו לי, עשו להם מארב מתוכנן מראש בין אריאל לברקן. יום לפני הפיגוע – סבי חגג יומולדת 52.
סיפרו לי שבבוקר יום הרצח, התקשרו אליו לבדוק אם הוא מתכוון להגיע למקום שבו תוכנן הפיגוע. מסתבר שהתקשרו אליו בכדי לוודא שהתוכנית שלהם לא "תתקלקל" ושהם יוכלו לבצע את הפיגוע המתוכנן.
הם ירו בהם מטווח קצר מבלי לחשוב!!!
בלי רגש… עם עיניים צמאות לדם.
הם השאירו את משפחתי שבורה ומרוסקת!
הם השאירו אותי בלי סבא! סבא שיאהב, יחבק, יתמוך, יתרגש…
הם נתנו לאמא שלי ללדת אותי בלי אבא שלה. בלי אבא שיתרגש ויחבק אותה.
יום לפני הרצח – סבא שלי אמר לאמא שלי שתתחיל להביא לו עוד נכדים ואני נולדתי באותה שנה… בשנת האבל.
אפשר לומר שהמשאלה של סבא שלי התגשמה.
נולדו לו 21 נכדים שימשיכו את השושלת שלו בגאווה וידאגו לספר לכל העולם מי היה סבא שלהם.
סבא יקר שלי, אני גאה להיות הנכדה שלך! הלוואי והיית פה איתנו!
